שרון יקרה,
נרשמתי לקורס מספרי סיפורים, לא ידעתי מראש שאני יוצאת למסע. מסע אל עצמי, אל מה שישי בי, שקיים, שמחכה להופיע ורק צריך איזה זמן מתאים, איזו יד אומן שתמשוך בו, תאמין בו, תיתן לו קיום. וכך במהלך העבודה עם הקבוצה תוך שאנו רואות את הדמויות, את מקומן, את נוף חייהן תוך שאנו מרגישות את מורכבותן וסיבוכן עולים להם החייט של עגנון ורבי אליעזר בן דורדיא של התיקון ואת מביטה בהן מהצד מחייכת, מאמינה, מעודדת. והן קוראות ומבקשות, ספרי את סיפור חיינו… ואנו נענות.
את ואני יוצאות למסע. ליווית את המסע, או ליתר דיוק הובלת אותו, באומנות ובמקצועיות סימנת את השבילים והובלת אותי אל תוכם, אל תוכי. יוצאות להן יצירות מעולמי שלי ואת שרון, בדייקנות ובהקשבה זיהית את אשר אני רוצה לומר ועוד לא יודעת איך… בתבונה ובאמונה גדולה רקמת איתי את רקמת "מסעות". והמופע עושה מסעותיו מיישוב ליישוב, מערב לערב ולוקח איתו את צופיו למסע אל תוכם… והם ניגשים ומודים, ואומרים שהוא בנוי היטב, מתוכנן, מקצועי מרגש, נוגע, מעורר, פשוט ומינימלי אך חודר…
ואני יודעת שיד ה' בדבר שהפגיש אותי איתך שרון זאת את העומדת שם מאחרי הקלעים ידייך עשו זאת! ידעת לזהות את הקיים והשכלת להנחותני להוציא אותו ולהוליך אותו במסע שיפגוש נפשות רבות…
תודה עמוקה לך.
ציון
