שק הסיפורים

שק הסיפורים
מקור – קוריאה
(מתוך הספר: storymaking in education and therapy)
(תרגום ועיבוד: מניה יואל)

לפני שנים רבות חי ילד קטן, שאהב יותר מכל, לשמוע סיפורים. הוא האזין כל לילה לפני לכתו לישון, לסיפור חדש. חבריו התחננו בפניו שיספר להם סיפור, אך הוא לא נענה להם ולא סיפר ולו גם סיפור אחד. בחדרו, על מסמר בקיר, היה תלוי תיק עור ישן, קשור בהידוק ברצועת עור. איש לא שם דעתו עליו אולם בתוכו חיו נשמותיהן של כל הסיפורים שסופרו לילד. כל פעם שסופר סיפור הייתה נשמתו חייבת להיכנס לשק והייתה יכולה לצאת מתוכו, רק אם סופרה ע"י הילד למישהו אחר. כיוון שלא שיתף איש בסיפוריו, הלך השק והתמלא, הנשמות האומללות חיו בצפיפות נוראה, ללא יכולת לזוז ולנשום. כשמתו הוריו של הילד, המשיך המשרת הזקן לספר לו סיפור מדי ערב. הצפיפות בשק הלכה וגדלה וגרמה לנשמות להיות כעוסות וממורמרות מאוד. כשבגר היתום, בחר בעבורו דודו העשיר, כלה נפלאה. יום החתונה הגיע, משרתים הכינו את בגדיו וארזו את תיקיו לקראת היום הגדול. משיצאו כולם, שמע המשרת הזקן קולות מוזרים. הוא הביט סביבו אך לא ראה איש. הקולות הרוטנים הלכו והתחזקו, הוא ראה שתיק העור שבחדר זז, כאילו מישהו בתוכו רוצה לצאת. הזקן עמד בשקט והקשיב לתוכניות שזממו הנשמות הכלואות. -בדרך לחתונתו, הוא יהיה צמא, אהפוך עצמי לבאר רעילה, ברגע שישתה ממימיי, ימות! -במידה ולא ישתה, אהיה אני שדה תותים מפתה ומגרה. תות אחד והוא לא יחיה יותר! קול שלישי כעוס יותר משני קודמיו: -אם יעבור על פניכם, איהפך לברזל מלובן לוהט, בתוך שק האורז עליו הוא דורך ברדתו מעל סוסו. נגיעה קלה והוא יישרף לתלולית עפר. צהלת הנשמות נפסקה בשומעם קול מוזר: -אם כל תוכניותיכם ייכשלו, אהיה אני נחש מתחת למיטת כלולותיהם. נכישה אחת וכלתו תהיה אלמנתו! נשמות הסיפורים הריעו בשמחה! הזקן נחרד. הוא אהב כ"כ את הצעיר ורצה להגן עליו. הוא ידע שאיש לא יאמין לו, אם יספר את ששמע והבין שעליו לתכנן תוכנית משל עצמו. הוא התחנן בפני הדוד העשיר לתת לו להוביל את תהלוכת החתונה. באי רצון הסכים הדוד. המסע התחיל, זמן קצר לאחר מכן צעק הצעיר לזקן, -עצור, אני צמא אשתה מן הבאר! הזקן השים עצמו כאינו שומע והמשיך בהובלת התהלוכה. כעבור קילומטרים אחדים, ראה הצעיר שדה תותים אדומים ומפתים. -עצור, אני חייב לטעום מהתותים! הזקן התעלם והדהיר את הסוסים מהר יותר, למרות אזהרותיו של הדוד העשיר, שייענש על מעשיו. כשהגיעו לבית הכלה, רצו שני משרתים לקראתם, נושאים את שק האורז עליו ידרוך הצעיר ברדתו מעל סוסו. הזקן הגיע בריצה ודחף את השק שניה לפני שהניח הצעיר את רגלו . הצעיר איבד את שווי משקלו ונפל אפים ארצה. האורחים נדהמו לראות את המשרת הנאמן עושה מעשה נלוז שכזה. הדוד רתח מזעם ונשבע להענישו. בלילה, משתמה המסיבה פסע הזוג לעבר החדר שהוכן בעבורם. לפתע התפרץ המשרת הזקן אל תוך החדר וחרב בידו, מתעלם מצרחותיה של הכלה וצעקותיו של הצעיר, משך שטיח מתחת למיטתם. על השטיח רבץ נחש אדיר מימדים, מוכן להכיש. הזקן ביתר אותו לחתיכות ולא חדל עד שהיה בטוח שהנחש מת. רק עתה, משהסכנה חלפה, סיפר הזקן את סיפורן של הנשמות הממורמרות. כדי לוודא את אמיתות הסיפור, ציווה הדוד העשיר להביא את שק האורז. כשהביט לתוכו גילה את הברזל המלובן. הדוד ביקש מחילה מהמשרת הזקן והציע לו פרס על נאמנותו האין סופית. הצעיר שלא הוציא הגה מפיו, במשך כל הזמן הזה, אמר: – הכל, הכל באשמתי. מהיום ואילך אספר סיפורים לכל מי שיבקש לשמוע. והוא עשה זאת!