שוער בית הבושת

שוער בית הבושת
(עיבדה וסיפרה: סיגל נווה)

לפני שנים רבות בכפר קטן, חי אדם פשוט, אשר עבד כשוער בבית הבושת. שנים רבות עבר המקום מאב לבן וכך גם משרת השוער בו. יום אחד, מת הבעלים הזקן ובחור צעיר ונמרץ קיבל את הנהלת המקום. הוא החליט לערוך שינויים. שיפץ את החדרים, כינס את צוות העובדים ומסר להם הוראות חדשות. לשוער אמר: בנוסף לעבודתך כשומר, עליך לרשום כמה אנשים נכנסים כל יום, ואחת לכמה ימים לרשום דעתו של אחד הלקוחות, כיצד התייחסו אליו ומה לדעתו ניתן לשפר. האיש רעד, הייתי רוצה לספק את רצונך אדוני, (הוא מלמל) אבל איני יודע קרוא וכתוב. צר לי מאוד, לא אוכל לשלם לאדם נוסף (אמר הצעיר). אבל אדוני, אתה לא יכול לפטר אותי. עבדתי פה כל חיי, בדיוק כמו אבי ואביו לפניו… כן, אני מבין אמר הצעיר, אבל איני יכול אחרת. אשלם לך סכום כסף שיספיק לך עד שתמצא עבודה אני מאחל לך בהצלחה (פנה והלך). האיש חש שעולמו חרב עליו, הוא הגיע לביתו, מובטל בפעם הראשונה בחייו, וחשב מה עלי לעשות? הוא נזכר שלעיתים כשנשברה מיטה או התקלקלה דלת של ארון, הוא הצליח לתקן אותם, וחשב שזה יכול להיות עבורו עיסוק זמני. הוא חיפש את הכלים הדרושים בביתו ולא מצא. החליט כי יקנה ארגז כלים בחלק מהכסף שקיבל. יצא אל מרכז הכפר, ונזכר שאין בכפרו חנות כלים, ולשם כך יהיה עליו לרכוב יומיים לכפר סמוך. רתם את פרדתו ויצא לדרך. בשובו הביא איתו ארגז יפה, מלא כלים. עוד בטרם הסיר מגפיו, דפק שכנו על הדלת וביקש לשאול ממנו פטיש, הבטיח להחזירו למחרת בבוקר. למחרת ביקש השכן לקנות את הפטיש, והציע לשלם לו תמורת ארבעה ימי רכיבה ואת עלות הפטיש. השוער הסכים ורכב לכפר השכן. בשובו חיכה לו שכן נוסף בפתח הבית. שמעתי שמכרת לשכננו פטיש. אני זקוק למספר כלים. אשלם לך עבור ימי הרכיבה ורווח נוסף עבור כל כלי. בנסיעה הבאה לכפר השכן, החליט השומר להקצות סכום נוסף ולהביא כמות גדולה יותר של כלים. השמועה התפשטה בכפר ורבים הזמינו כלים. והשומר, שכעת כונה מוכר הכלים, סיפק את הדרוש לשכניו. בתוך זמן קצר שכר מחסן, אח"כ קנה מחסן גדול יותר, בו הוא הוסיף חלון ראווה. קהל הלקוחות שלו גדל, כשגם מכפרים סמוכים הגיעו לרכוש ממנו כלים. יום אחד עלה בדעתו שיוכל לייצר כלים בכפר, ועשה זאת בעזרת ידידו החרט. בתוך עשר שנים בזכות יושרו וחריצותו הפך מוכר הכלים לסוחר גדול, אמיד ובעל נכסים ולו העסק המצליח ביותר באזור כולו. כל כך הצליח שהחליט לתרום לכפרו בית ספר, אשר בו ילמדו קרוא וכתוב ובנוסף מלאכות ומקצועות שימושיים. באירוע החגיגי של חנוכת בית הספר הוענק לסוחר מפתח הכפר ומנהל בית הספר, חיבק אותו ואמר: "אנחנו מבקשים ממך בגאווה ובתודה שתעניק לנו את הכבוד ותחתום בדף הראשון של ספר המבקרים של בית הספר". לכבוד הוא לי אמר האיש, אין דבר שהיית רוצה לעשות יותר מלחתום פה, זאת, אך איני יכול, איני יודע קרוא וכתוב. מנהל בית הספר לא האמין למשמע אוזניו "אתה ?בנית עסק כ"כ מצליח מבלי לדעת קרוא וכתוב? אני מלא התפעלות , אני שואל את עצמי מה היית עושה אילו ידעת קרוא וכתוב?. אני יכול לענות על כך השיב האיש: אילו ידעתי קרוא וכתוב…. הייתי שוער בבית הבושת.