עץ החלומות

עץ החלומות
מקור: ברזיל
סופר מחדש על ידי אליזבת מוריי

היה פעם נער בשם אויאקה ובגלל שהוא היה קטן וחולני, הבנים האחרים בשבט הציקו לו והתגרו בו. היה לו סבא שניסה להגן עליו, אבל כשהסבא היה במקום אחר, אויאקה היה הולך לטייל ביערות הגשם לבדו.
העצים פרשו חופה ירוקה מעל ראשו, על הענפים הסתלסלו צמחים עם פרחים יפים שמילאו את האוויר ריח מתוק. הציפורים שרו ואויאקה הרגיש שמח וטוב לב עם חבריו בעלי החיים.
יום אחד, כשהלך בג'ונגל והסתכל למעלה על חופת העצים היפה, על הפירות, הקופים והציפורים, נתקל במשהו. כשהתבונן על הארץ, היה מופתע לראות טפיר שנראה… ישן. ממש לידו שכב עצלן, גם הוא ישן. קצת במורד השביל ראה עוד חיות – קופים, ציפור קיימן, משפחת יגוארים ואפילו נחש אנקונדה ענק – כולם ישנים חזק חזק, שוכבים לרגלי עץ עצום.
זה היה מאוד מוזר. מאוד מוזר.
בזהירות רבה דילג אויאקה מעל החיות הישנות ועבר סביבן, כדי להתבונן יותר מקרוב על העץ. אלא שברגע שהתקרב אליו, הרגיש פתאום מאווווד ישנוני. פיהוק גדול השתלט עליו, הרגליים שלו הרגישו כמו גומי והוא פשוט נשמט אל הארץ ונרדם. ובשנתו, חלם חלום.
הוא חלם על בעלי חיים, חלקם מוכרים, חלקם לא מוכרים. הוא חלם גם על אנשים. חלק מהם היו משפחה וחברים וחלק זרים. הם ישבו יחד ושרו. ואז, בחלום של אויאקה, קם מתוך האנשים איש זקן וניגש אליו.
"אני סינ-אה, בנו של היגואר," אמר. הנער אויאקה שמע על איש היגואר, שהאנשים בשבט שלו אמרו שהוא מורה גדול. כשסינ-אה סיפר את סיפוריו, הנער הקשיב. הוא שמע את הסיפור על איך גנב איש היגואר את האש מהנשר, איך הוא יצר צמחי-מאכל מאפר של נחש מת, ואיך פעם היה הלילה שייך רק לו.
כשהתעורר אויאקה, השמש כבר שקעה והיה כמעט חושך. החיות נעלמו והוא נשאר לבד. הוא רץ הביתה באור הדמדומים.
בבוקר שלמחרת, עוד לפני ארוחת הבוקר, רץ אויאקה בחזרה לתוך הג'ונגל. הוא מצא את העץ העצום ושוב, כמו ביום הקודם, הרגיש עייפות גדולה משתלטת עליו ושוב – נרדם. בדיוק כמו ביום הקודם, ראה בעלי חיים, אנשים ושמע שירה. ושוב קם אליו איש היגואר וסיפר לו סיפורים. גם הפעם, התעורר עם שקיעת השמש ורץ בחזרה הביתה, כשכבר היה מאוחר מדי לארוחת הערב.
ימים רבים עזב אויאקה את הבית מוקדם בבוקר וחזר מאוחר בערב. הוא לא הספיק לאכול את כל הארוחות ורזה מאוד. בחלומות שלו, איש היגואר סינ-אה, שם לב לזה שאויאקה רזה ואמר לו, "ילד, אתה רזה מאוד. אני הראיתי לך הרבה מתוך העולם שלי אבל עכשיו אתה צריך להתרחק מכאן. כי אם תחזור, יכול להיות שלעולם לא תוכל לעזוב ולחזור לביתך."
אויאקה הבין והסכים לא לחזור.
כשחזר לכפר, הרגיש מאוד רעב. סבא שלו הכין לו ארוחה ושאל, "לאן נעלמת בכל הימים האלה? עזבת מוקדם בבוקר וחזרת מאוחר בערב כשכבר לא היה מה לאכול." הנער סיפר לסבו על העץ העצום, החיות והסיפורים של איש היגואר.
ביום שלמחרת לקח את סבא שלו לתוך הג'ונגל, למקום בו עמד העץ. "הנה סבא, לך ועמוד מתחת לעץ ושם יתחיל המסע שלך." אבל בגלל שזכר את ההבטחה שלו לאיש היגואר, אויאקה נזהר ונשאר לעמוד רחוק משם.
אחרי כמה דקות, סבא שלו כבר נחר מתחת לעץ. אחרי עוד כמה דקות התאספו בעלי חיים לשם וגם הם נרדמו. אויאקה רצה מאוד להצטרף לסבא שלו ולחיות כדי לחלום מתחת לעץ אבל הוא זכר את האזהרה של איש היגואר ולא התקרב.
הסבא שלו ישן רק זמן קצר. אז התעורר ונראה רגוז. "אסור לך לספר לאף אחד על עץ החלומות הזה," אמר. "העץ מלא עצמה וכל מי שישן מתחתיו צריך להיות חזק עמוק בליבו. אם מישהו לא חזק בליבו, מישהו לא טוב יחלום כאן וילמד מהעץ את כל מה שיש ללמוד, הוא עלול לפגוע באחרים. אויאקה, יש לך רוח חזקה, עכשיו עליך לאכול כדי שיהיה לך גם גוף חזק. הגיע הזמן שנלך מכאן." אויאקה הבטיח לסבא שלו שלא יחזור לעץ.
—
כשחזרו לכפר, שמעו שנער בשם קסיבוט, נפל למשכב. אויאקה הכיר את קסיבוט כי הוא היה הנער התאכזר אליו יותר מכל הנערים האחרים. אנשי הכפר לא מצאו תרופה שתעזור לקסיבוט והוא עמד למות. אויאקה, שבזמן שבילה עם איש היגואר למד איך לרפא, הלך לביתו של קסיבוט, הניח עליו את כפות ידיו והנער החולה הבריא.
אנשי הכפר לא יכלו להאמין שלנער חלשלוש כמו אויאקה יש כוחות ריפוי. אבל אחרי המקרה הזה, כל מי שהיה חולה, ביקש את עזרתו ואויאקה ריפא אותם שוב ושוב.
ואז, לילה אחד בזמן שישן, הופיע איש היגואר בחלומו של אויאקה. הוא אמר, "אתה עברת מבחנים קשים. לא התקרבת לעץ החלומות, כמו שאמרתי לך. הראית נדיבות וטוב לב לאויב שלך. עכשיו אלמד אותך עוד דברים שיתנו לך עוד כוחות כדי שתוכל לדאוג לאנשיך כמו שאני דאגתי לאנשים פעם."
ובאותו לילה, ובכל לילה שאחריו, ביקר אויאקה את איש היגואר בחלומותיו. הוא למד עוד סודות מרפא וחכמה, הרבה יותר ממה שהתחיל ללמוד לרגלי העץ העצום.
סבא שלו בנה לו בית מיוחד, מקום לישון ולחלום. יחד הם נטעו גינה ובה צמחי מרפא. וקסיבוט – הנער שהיה אויב וחייו נצלו – הפך להיות חברו הקרוב ועוזרו של אויאקה. כי לא רק הגוף שלו ניצל. גם הלב שלו ניצל והפך עמוק ומלא יותר, כמו נהר האמזונס בעונת הגשמים.
הזמן עבר ואויאקה ראה דברים נפלאים במסע החלומות שלו, דברים שמעולם לא ראה, דברים שחשב שיהיו מתנות נפלאות לחברו קסיבוט ולסבא שלו. הוא ראה מחרוזות מקושטות בנוצות צבעוניות, צעיפי ראש וצמידים. כשהתעורר, התחיל להכין את הדברים הנפלאים האלה והשתמש בנוצות וצדפים, אגוזים ועצמות ופרווה. החלומות שלו הראו לו רעיונות נפלאים שאף אחד בשבט לא ראה לפני כן.
אלא שלמרבה הצער, כשאנשי השבט האחרים ראו את הדברים היפים שהכין, הם התמלאו קנאה. במקום לבקש ממנו להראות להם איך מכינים דברים כאלה, הם אמרו, "אהה, הוא חושב שהוא יותר טוב מאיתנו!" וחשבו על דרך להרוג אותו!
אבל איך?
הם החליטו שיחכו לרגע שישב לאכול ארוחה. הם התחבאו ליד הבית של אויאקה. לקראת אחרי הצהריים, הוא חזר מהנהר עם סבא שלו ועם דג גדול שהם תפסו לארוחת הערב שלהם. הם חיכו בשקט בזמן שאויאקה הכין את הדג. אז, כשישב לאכול עם סבא שלו, הם התגנבו מתוך השיחים. בדיוק ברגע שאחד מהם הניף את האלה שלו, קם אויאקה וקרא, "אני למדתי דברים רבים בארץ החלומות! אני אפילו יכול לראות את מה שקורה מאחוריי בלי להסתובב!"
ואז פוף! בהרף עין – נעלם! הוא, סבא שלו, קסיבוט, הבית הגינה – הכל נעלם מן העין והאויבים שלו נשארו לבד מול שדה ריק!
אויאקה לקח את סבא שלו, את קסיבוט ואת כל מה שהיה להם לתוך מעבה האדמה… ואז הוציא אותם מחדש למקום אחר, חדש!
זקני השבט השתגעו למצוא אותו כי לאף אחד אחר לא היו כוחות ריפוי כאלה. הם שלחו שליחים לכל קצות הארץ כדי למצוא אותו. כשמצאו אותו הרחק משם, התחננו בפניו שיחזור לשבט. בסופו של דבר הסכים. למשך זמן מה הכל היה בסדר, אבל כעבור זמן, האויבים שלו זממו מזימה נוספת.
הם הציעו לערוך סעודה גדולה לכבוד אויאקה. אבל שוב הכינו מלכודת. מישהו מביניהם זחל אל מאחורי גבו של אויאקה אבל ברגע שהניף את האלה אויאקה קם ממקומו. הוא יכל לראות לאחור בלי לסובב את הגב. האלה פגעה בסלע גדול שבקע מהארץ וברגע שפגעה בו, הסלע נבקע, נהיה בו סדק. לתוך הסדק הזה נעלם אויאקה, עם סבא שלו, קסיבוט וכל מה שהיה להם. רק הקול שלו הדהד עוד פעם אחת מתוך הסלע – "הפעם לא נחזור, כי אתם לא מעריכים את מה שאני נותן לכם!"
ואז הם נעלמו לנצח.
—
יש סיפורים רבים בין אנשי השבטים על שאמאן, כהן גדול שחי פעם. אויאקה, כך הם קוראים לו, זה שיש לו עיניים בגב. ואומרים שאפילו עד היום, הוא חולם בתוך הסלע ששם הוא לומד סיפורים וחכמת ריפוי מאיש היגואר. לפעמים הוא שולח שיעורים מהחכמה שהוא לומד לאלה שיש להם לב אוהב. גם אנחנו יכולים לקבל את השיעורים שלו אם יש לנו לב אוהב, ואם אנחנו מבקשים ללמוד את החכמה העתיקה כדי לעשות טוב.