סיפורם של החולות

סיפורם של החולות
מתוך "סיפור הדרווישים" מאת אידריס שאה
(סיפר: אבי בינו)

נחל אחד נולד בהרים רחוקים, ועבר מחוזות רבים בכדי להגיע לבסוף אל חולות המדבר. הוא ניסה לעבור את מכשול החולות, כפי שעשה עם כל המכשולים האחרים, אך נוכח לדעת שכאשר הוא זורם בחולות, המים שלו נעלמים. הוא היה משוכנע לאורך כל הדרך, שייעודו היה לעבור את המדבר הזה, ואף על פי כן הוא לא הצליח… ואז קרה שקול נסתר, אשר הגיע מהמדבר עצמו, לחש לו: "אם הרוח עוברת את המדבר גם הנחל יכול לעשות זאת". הנחל טען שכנגד , שכאשר הוא זורם אל עבר החולות, התוצאה היחידה היא שהוא נספג על ידם, בעוד שהרוח יכולה לעוף, ובשל כך, גם לעבור את המדבר. "בהטילך את עצמך בדרך הרגילה והמוכרת, המדבר לא יאפשר לך לעבור אותו. תוכל רק להיעלם או להפוך לביצה. אתה צריך לתת לרוח לקחת אותך עמה עד ליעדך". "אך כיצד אפשרי הדבר?" "תן לרוח לספוג אותך" היה זה רעיון בלתי מתקבל על הדעת עבור הנחל. בסך הכל, הוא מעולם לא אפשר לעצמו להיספג לפני כן . הוא לא רצה לאבד את הזהות שלו; ואם תאבד הזהות, איך אפשר להיות בטוחים שניתן יהיה למצוא אותה בחזרה? החולות השיבו: "הרוח פועלת כך: היא סופגת את המים, מעבירה אותם אל מעבר למדבר, ואז מאפשרת להם לרדת מחדש, הם נופלים בצורת גשם ואז חוזרים להיות נחל". "איך אני יכול לדעת שזאת היא האמת?" "ככה זה. אם אינך מאמין, תוכל רק להיהפך לביצה, וגם לשם כך יידרשו שנים על גבי שנים; ובכל מקרה לא תחזור יותר להיות נחל". "בשני המקרים, לא תוכל להישאר אותו הנחל". אמר הלחש, "החלק המהותי שבך נלקח עם הרוח ואז יוצר מחדש את הנחל. היום אתה נושא את השם הזה מכיוון שאתה לא יודע מהו החלק המהותי שלך". הדברים האלו העירו כמה הדים בתוך הזיכרון של הנחל. הוא נזכר במעורפל במצב שבו היה – או אולי חלק ממנו? – בין זרועותיה של הרוח. הוא גם נזכר – אך האם היה זה באמת זיכרון? – שזה היה הדבר הנכון לעשותו, ולא בהכרח הדבר הכי מובן מאליו. אז הרים הנחל את האדים שלו לעבר זרועותיה האוספות של הרוח. אלו, בעדינות וללא כל מאמץ, הרימו אותו והעבירו אותו הרחק, ואז ברגע שהגיעו לפסגה של הר מאד מאד רחוק, הניחו לו ליפול חזרה בעדינות. ובשל העובדה שהיה לו ספק, יכול היה הנחל לזכור ולסמן בחזקה במחשבתו את פרטי החוויה שעבר. "כן, עכשיו אני מכיר את הזהות האמיתית שלי". הוא אמר. הנחל למד, אך החולות לחשו: "אנחנו יודעים, מכיוון שאנחנו רואים כיצד זה קורה יום אחרי יום ומכיוון שאנחנו, החולות, משתרעים מהנחל ועד להר". וזו הסיבה שבגללה אומרים שהדרך המאפשרת לנחל החיים להמשיך בדרכו – כתובה בחולות.