מקורם של הסיפורים

מקורם של הסיפורים
עיבוד לסיפור עממי של שבט הסנקה
(מקור: Clark, Ella Elizabeth. 1992. Indian Legends of Canada. McClelland & Stewart, Toronto, Canada. Pp. 37-40)
(תרגמה, עיבדה וסיפרה: חוה מיכאליס רמון)

לפני שנים רבות בכפר סנקה חי נער שהתייתם מהוריו בהיותו בן שבועות אחדים בלבד. לאחר מותם טיפלה בו אשה שהכירה את הוריו והיא נתנה לו שם שפירושו "יתום". התינוק גדל והיה לנער בריא וכשהגיע לגיל המתאים נתנה לו האשה קשת וחיצים ושלחה אותו אל היער לצוד ציפורים. יתום יצא ליער ומצא עד מהרה ציד בשפע. מדי יום יצא לצוד ושב לעת ערב כשציפורים רבות קשורות על גבו. ביום העשירי יצא הנער כרגיל והעמיק אל תוך היער. לפתע הבחין כי המיתר שחיבר את הנוצות לחץ שלו התרופף. הוא הביט סביב וחיפש מקום שיוכל לשבת בו ולתקן את החץ, ואז ראה קרחת יער קטנה ובמרכזה אבן גבוהה, חלקה ושטוחה. יתום ניגש לאבן, התיישב עליה והתחיל לתקן את החץ. כשעמד לסיים שמע לפתע קול לידו שואל "התרצה שאספר לך סיפורים?" יתום הרים את ראשו והסתכל סביב, כשהוא מצפה לראות אדם. משלא ראה אף אחד חזר לעבוד, אך הקול שאל שוב "התרצה שאספר לך סיפורים?" שוב חיפש יתום מי מדבר, אך לא ראה איש. אז הפסיק לעבוד והקשיב וכששמע שוב את הקול הבחין שהוא מגיע מהאבן. "מה זה אומר לספר סיפורים?" שאל את הקול. "פירוש הדבר לספר מה שקרה לפני זמן רב. אם תיתן לי את הציפורים שלך אספר לך סיפורים". "אתה יכול לקבל את הציפורים" אמר יתום. מיד החלה האבן לספר לו מה קרה לפני זמן רב. מיד כשסיימה סיפור החלה אחר. כשירד הלילה אמרה האבן "עכשיו ננוח. שוב מחר. אם ישאלו אותך על הציפורים תגיד שהן מתמעטות ואתה צריך לחפש עמוק יותר ביער." בדרכו הביתה צד יתום מספר ציפורים והביא הביתה. לאמו אמר שהן מתמעטות ועליו לחפשן עמוק יותר ביער. למחרת, מיהר יתום ישר אל קרחת היער וכמעט שלא עצר לצוד. כשהגיע לאבן הניח עליה את הציפורים שצד ואמר "הנה הציפורים. ספרי לי סיפורים". עם רדת הלילה אמרה האבן "עכשיו ננוח. בוא מחר". יתום ניסה לצוד בדרכו הביתה, אך כיוון שהשעה היתה מאוחרת צד רק ציפורים מעטות. באותו לילה סיפרה אמו לשכנים שיתום נהג לצוד ציפורים רבות, אבל בימים האחרונים הוא בקושי מביא ציפורים למרות שהוא נמצא ביער מבוקר עד לילה. הדבר נראה לה מוזר והיא שכרה נער שיעקוב אחריו. למחרת יצא יתום כדרכו ליער והנער בעקבותיו. יתום צד ציפורים רבות, לקראת הצהריים הפסיק ורץ במהירות רבה עד שהגיע לקרחת יער קטנה. הוא התיישב על אבן שעמדה במרכזה והניח את הציפורים. הנער העוקב התקרב עוד ושמע דיבורים, אך כיוון שלא ראה איש, ניגש ליתום ושאל "מה אתה עושה כאן?" יתום ענה "שומע סיפורים". "מהם סיפורים?" "מדברים על דברים שקרו לפני זמן רב" ענה יתום. "שים את הציפורים שלך על האבן ותגיד 'באתי לשמוע סיפורים' ". הנער עשה כדבריו ושניהם ישבו והאזינו לאבן שסיפרה סיפור אחר סיפור עד רדת הלילה. אז אמרה האבן "עכשיו ננוח. שובו מחר". הנערים הצליחו לצוד מעט ציפורים בדרכם חזרה בשל השעה המאוחרת. למחרת אמר הנער הגדול "אני יוצא לצוד עם יתום". עד הצהריים צדו הנערים ציפורים רבות ואז מיהרו לקרחת היער, התיישבו על האבן, הניחו את הציפורים ואמרו "הגענו. הנה הציפורים. ספרי לנו סיפורים". הנערים האזינו והאבן סיפרה להם סיפורים עד הערב, ואז אמרה "ננוח עד מחר". הנערים ניסו לצוד אך הצליחו למצוא רק ציפורים מעטות בדרכם הביתה. הדבר נמשך עוד מספר ימים ואז שכרה האם 2 גברים שיעקבו אחריהם. בבוקר יצאו הנערים ביחד והגברים בעקבותיהם. עד הצהריים צדו הנערים כמות נאה של ציפורים ואז מיהרו לקרחת היער, התיישבו והחלו להקשיב. הגברים ראו מבין העצים את הנערים מאזינים ברוב קשב ושמעו קול של גבר מדבר איתם. כיוון שלא ראו אף אחד יצאו מבין העצים, ניגשו אליהם ושאלו "מה אתם עושים כאן?" הנערים נבהלו מאוד ויתום אמר "הבטיחו שלא תספרו לאיש". הגברים הבטיחו ואז אמר להם יתום לשבת על האבן. כשהתיישבו אמר יתום לאבן "המשיכי בסיפור. אנחנו מקשיבים". הארבעה ישבו והקשיבו לסיפורים עד רדת הלילה ואז אמרה האבן "מחר כל אנשי כפרכם יבואו להקשיב לסיפורים. דאגו שכל אחד יביא משהו לאכול. נקו את העלים והעשבים מסביב, כדי שהאנשים יוכלו לשבת קרוב אליי". יתום סיפר לצ'יף על האבן מספרת הסיפורים והעביר לו את הודעתה. הצ'יף שלח רץ להודיע לכל המשפחות בכפר, ולמחרת בבוקר הלכו כל אנשי הכפר בעקבות יתום לקרחת היער. כל אחד הניח את המזון שהביא על האבן, קרחת היער נוקתה וכולם ישבו סביב לאבן. כשהשתרר שקט אמרה האבן:"כעת אספר לכם סיפורים על מה שקרה מזמן. היה עולם לפני זה. הדברים שאספר לכם קרו בעולם ההוא. אחדים מכם יזכרו כל מילה שאומר, אחדים יזכרו חלק מדבריי ואחדים ישכחו הכל. אולם כל אחד חייב לעשות כמיטב יכולתו. מהיום והלאה יהיה עליכם לספר את הסיפורים האלו אחד לשני. עכשיו הקשיבו". האבן סיפרה את סיפוריה עד הערב, וביום שאחר כך. ביום השלישי סיימה האבן לספר את סיפוריה ואמרה: "סיימתי. עליכם לשמור את הסיפורים כל עוד העולם קיים. ספרו אותם לילדיכם ולנכדיכם והעבירו אותם מדור לדור. כשתלכו לגבר או לאישה כדי לבקש אחד מהסיפורים האלו הביאו איתכם משהו לשלם עליו. אני יודעת מה קרה בעולם שלפני זה. סיפרתי זאת לכם. ספרו את הסיפורים זה לזה. עליכם לזכור אותם לעולם. סיימתי". וכך זה היה. מהאבן הגיע כל הידע שיש לבני הסנקה על העולם שלפני העולם הזה.