מעשה במטפחת

מעשה במטפחת
(סיפרה: גלית נתנאל)

בכל יום שישי לאחר שסעדנו סביב השולחן את סעודת השבת, היינו פונים לשבת בסלון וללגום את כוס התה המסורתית שאמא הייתה רוקחת בהרבה אהבה ממיני עלים שונים, ואבא היה פותח בסיפורי השבת שלו. את הסיפור הבא, כך סיפר אבי שמעתי לפני שנים רבות מפיו של זקן המעברות יוסוף היה שמו: עלינו לארץ מעירק וישר הכניסו אותנו למעברות שבשכונת הקטמונים. החיים במעברות לא היו קלים – גרנו באוהלים בלי חשמל ובלי מים זורמים. הם לא דיברו עברית. כסף לא היה בידם כי נאלצו להשאיר בעירק את כל כספם וכמעט את כל רכושם, ולכן עבדו עבודת כפיים. יוסוף שהיה לאחר שירותו הצבאי רצה לעבוד ולחסוך כסף. הוא פנה לסוחר עשיר שגר ברחוב הנביאים בירושלים והיה בעל מפעלים רבים. אמר לו הסוחר: "אתה יכול לעבוד אצלי שנה תמימה בסלילת כבישים, ואיזה שכר תבקש לך?" הוציא יוסוף מכיסו מטפחת קטנה ואמר:"בתום השנה תשלם לי מטבעות זהב כמשקל המטפחת הזאת". הסכים הסוחר ויוסוף החל לעבוד אצלו. מידי יום עבד יוסוף בחריצות ובהתמדה. יוסוף עבד קשה מאוד. הניח על הכביש חצץ ועליו פיזר שכבת זפת רותחת שהעלתה אדים ועשן, והידק את הזפת טוב טוב לקרקע. יודעים אתם באותם ימים לא היו כלי עבודה כמו מכבש, או טרקטור ולכן הכל נעשה עם כלים ידניים. הוא עבד בגשם הסוער ובשמש היוקדת. בתום השנה לקח הסוחר את יוסוף למשרדו הניח על השולחן מאזניים ואמר לו: "עתה כמו שהסכמנו בינינו, אתן לך מטבעות זהב כמשקל המטפחת שלך". הוציא יוסוף את מטפחתו הקטנה והניח אותה על אחת מכפות המאזניים, והסוחר הניח על הכף השנייה מטבע זהב והכף שעליה הייתה המטפחת נשארה למטה. הוא הניח עוד מטבע זהב והכף נשארה למטה. הוא הניח עוד מטבע זהב והכף שוב נשארה למטה. הוא הוסיף עוד ועוד מטבעות עד שהיה שם שק מלא מטבעות והכף שעליה הייתה המטפחת נשארה למטה והמאזניים לא התיישרו. התפלא הסוחר ושאל את יוסוף: "איך זה שהמטפחת שלך כבדה כל- כך?" אמר יוסוף: "עבדתי אצלך מידי יום ביומו. קשה עבדתי ובחריצות, ובעת שעבדתי קשה הזעתי וכשהזעתי הייתי מוחה את הזיעה במטפחת, לכן בשל הזיעה הרבה המטפחת כה כבדה עכשיו". אמר הסוחר ליוסוף: "אני מבין שבאמת עבדת קשה. קח לך שק של מטבעות זהב זה מגיע לך בעבור עבודתך הקשה".