מעיל הפרווה
עיבוד לסיפור של רואלד דאל
תרגמה, עיבדה וסיפרה: פנינה פלמן
גברת מרי מקדולנד שגרה בניו יורק, נהגה אחת לשבוע בימי ג' בערב לטוס לבקר את דודתה החולה במיאמי. למחרת הייתה חוזרת הביתה לבעלה סיריל אשר הסכים להעדרותה בתנאי שהיא לא תצפה ממנו אף פעם שיתלווה אליה.
"את יודעת כמה אני זקוק למנוחה" – אמר לה.
"בסדר גמור, יקירי" – היא אמרה לו. זאת דודה שלי, לא שלך!
באחת הטיסות ישב לידה איש מרשים, חתיך זאת לא מילה ומהר מאד נוצר חיבור ביניהם.
דרך השיחה שניהלו נודע לה שהוא רווק ומשרת בצבא בדרגת קולונל.
כך התחיל רומן האהבים שלהם.
הוא היה אמיד ואדיב, וכל פעם שהיא הגיעה למיאמי הוא ארח אותה כיד המלך. הזמין אותה למסעדות הכי יוקרתיות, למופעים איכותיים, להפלגות רומנטיות וגם היו להם מפגשים אינטימיים בווילה המפוארת שלו.
אלה היו עבור מרי ימים מופלאים.
יום אחד, כשהגיעה למיאמי עת שהתה במלון וחיכתה לקולונל שיבוא לאסוף אותה כהרגלו, מישהו דפק בדלת.
זה היה שליח שהגיש לה חבילה עטופה יפה. היא פתחה אותה בזהירות רבה ומצאה בתוכה מעיל פרווה מינק בצבע מיוחד מאד: אדמדם.
למעיל היה מצורף פתק: "אהובתי מסיבות אישיות לא נוכל להיפגש יותר. קבלי מזכרת זאת ממני".
גברת מקדונלד נשארה המומה. לא ציפתה שהיא תקבל אף פעם בשורה כזאת.
לקחה את המעיל וחיבקה אותו כאילו היא מחבקת את אהובה. דמעות החלו לזלוג על פניה.
מלבד הכאב היא נתקלה בבעייה. מה תעשה עם מעיל הפרווה? איך תביא אותו הביתה? איזה תירוץ תתן לבעלה שלא יחשוד בה?
כל הדרך בחזרה לניו יורק חשבה איך לצאת מהפלונטר עד שבסוף עלה לה רעיון.
כשהגיע לעיר מגוריה פנתה לחנות משכון ואמרה למשכונאי שימשכן את המעיל תמורת 50 דולר.
"מה הם הפרטים?" – שאל המשכונאי.
"לא צריך פרטים" – השיבה מרי.
"את יודעת" – הוא אמר לה שאם לא ארשום פרטים על הפתק כל אחד שימצא אותו יוכל לבוא ולקבל את המעיל.
"אני יודעת" – השיבה מרי – "אני אפדה אותו בעצמי בעוד יומיים. הוא נתן לה את הכסף ואת פתק הקבלה שרק מספר היה רשום עליו.
כשהגיעה הביתה אמרה לבעלה: "תראה מה מצאתי במונית: פתק של משכון. מעניין מה זה".
"תראי, תראי" – הוא אמר לה – "אני רואה. החנות בשדרה השישית. מחר אני באזור ואוציא את המשכון"
"אבל אנחנו עושים עסק. מה שאתה מוצא, אתה נותן לי".
"בסדר" – אמר הבעל.
"מבטיח?",
"מבטיח".
למחרת צלצלה מרי למשרדו של בעלה. "נו סיריל, פדית את המשכון?",
"כן" – ענה הבעל. אביא לך את זה הביתה.
"מה זה?",
"הפ-תע-ה".
למרי לא הייתה סבלנות. עלתה לאוטו ונסעה למשרד.
נכנסה כרוח סערה לחדרו של בעלה ושאלה: "נו? איפה זה?",
"רק רגע יקירתי. כרגע אני מאד עסוק. עוד זמן מה אתפנה ואקדיש לך את כל תשומת הלב"
בתום כמה דקות שנראו לה כנצח הוא הגיש לה חבילה עטופה יפה וכשהיא פתחה אותה חשכו עינייה: ובתוכה היא מצאה פרוות שועל די עלובה, לא תואר ולא הדר!
"זה כל מה שקיבלת תמורת המשכון"?
"כן" – ענה הבעל.
מרי יצאה במפח נפש ממשרדו של בעלה. הייתה ממורמרת ושקועה במחשבותיה וקיללה את המשכונאי שהצליח לסדר אותה בצורה כזאת. בזווית עין היא קולטת את ג'ודית מזכירתו של בעלה ומזדעזעת לראות שעל כתפיה מונח:
מעיל פרווה מינק בצבע אדמדם.
