מושאפ וסבא שמש

מושאפ וסבא שמש
סיפור משבט המופאנוואק. מעביר את חשיבות השמש בחיינו. מתאים לימים השוויוניים, הארוך והקצר.

הסיפור שלנו מתחיל רחוק מכאן, ביבשת אמריקה, במקום בו השמש עולה מן הים במזרח, ושוקע בהרים במערב. במקום בו חיים אנשי שבט המופנוואק.
לשבט המופאנוואק היה עוזר מיוחד שקרו לו מושאפ.
מושאפ היה העוזר של הרוח הגדולה, הוא עזר לברוא את החיים על פני אמא אדמה, ואת כל הצמחים והחיות שיש לנו כאן.
כשנוצרו בני האדם הוא הפך לעוזר ולמורה של האנשים.

זהו הסיפור על מושאפ וסבא שמש.

היה זמן בו השמש נעלם, והופיע רק למשך כמה דקות בכול יום. זה קרה לפני זמן רב, כשהעולם שלנו היה עוד צעיר ומושאפ היה עוד בסביבה כדי לעזור לאנשים בעת צרה.
תחילה האנשים לא שמו לב שהשמש נעלם, כיוון שזה קרה בהדרגתיות כזו; יום אחד היו כמה דקות פחות של אור יום, ביום למחרת עוד כמה דקות פחות, וליום שלמחרת עוד כמה דקות פחות, וליום שלאחר מכן עוד קצת פחות… וזה המשיך כך, עד אנשי השבט התחילו לדאוג.

"אין לנו מספיק זמן לזרוע את התירס והשעועית והדלעות שלנו" הם אמרו.

"אין לנו מספיק אור יום כדי לצוד" הם אמרו.

"אנחנו יכולים לדוג רק עם אור לפידים עכשיו"

"והילדים לא יכולים לצאת ולשחק בחוץ כיוון שחשוך כל הזמן, והם נהיים חסרי מנוחה!".

כולם נהיו חסרי מנוחה כיון שהם נאלצו להישאר בבקתות שלהם ולשמור על האש דולקת,כדי שהם יוכלו לראות. התחילו להיגמר להם העצים לאש, והתחיל להיגמר להם האוכל.
הילדים שמעו את כל הסיפורים שהיו- שוב ושוב. ושחקו את כל המשחקים שהיו- שוב ושוב. ושרו את כל השירים שוב ושוב.
כולם היו חסרי מנוחה, משועממים, ורעבים.אבל הם המשיכו לחכות לסבא שמש שישוב. עכשיו סבא שמש היה מגיע רק לבערך דקה בכל יום!; הוא רק הוציא את עצמו מהים במזרח, ומיד שקע ונעלם בהרים אשר במערב.
"משהו כאן אינו כשורה" אמרו האנשים. " נראה שסבא שמש נטש אותנו. עלינו לדבר עם מושאפ".
עכשיו, אתם יודעים, מושאפ היה העוזר של הרוח הגדולה. זה שעזר לברוא את אומת הצמחים, את אומת החיות, ואת אומת האנשים- בני האדם, ולימד את כולם את הכללים  והידע של איך לשרוד,  ואת הדרך לחיות בשלום ובאחווה יחד על האדמה.

הוא לימד את בני האדם כיצד למצוא את הכוח של סבא שמש באבני הצור, בעשב היבש ובעץ ולהדליק מהם אש.
כיצד להכין חניתות,  ואיך להקשות אותם באש, ואח"כ לדוג ולצוד איתם.
הוא לימד אותם כיצד להכין סכינים, גרזנים וראשי חץ מצור, חצים וקשתות.
הוא לימד אותם לבנות ביקתות בעזרת עצים צעירים תקועים באדמה, מקופפים וקשורים יחדיו. איך לכסות אותם בקליפות של עצים ותחב בחורף, ועשב בקיץ.
הוא לימד אותם כיצד להכין בגדים ושמיכות, מיתרי קשת, מיתרי דיג ורשתות דיג מעורות של חיות.
הוא לימד אותם איך להכין סירות קאנו ע"י שריפת הפנים של גזע עץ גדול, ולגרד אותו עם מגרדות צור, עד שאפשר לשבת בפנים.

כעת שוב באו האנשים למוושאפ, כמו שהם היו עושים תמיד בזמנים אילו כשהם היו צריכים עזרה.
אחרי שמוושאפ שמע על השמש, הוא הבטיח לדבר איתו כשהוא יעלה מן הים בבוקר.
כשהאור החיוור הראשון התחיל לעמעם את הכוכבים מעל הים המזרחי, מושאפ עשה את עצמו גבוה כענק ופסע הרחק אל תוך הים.
במזרח השמיים השתנו מכחול כהה, לטורקיז, לורוד וכתום. וכשהקצה הלוהט של השמש הציץ מעבר לאופק, מושאפ פנה עליו ואמר:
"הו סבא שמש עתיק וגדול, האנשים בקשו ממני לבוא ולדבר איתך. הם שמו לב שאתה מגיע רק לכמה דקות בכל יום, ובשאר הזמן הם חיים בחשיכה.
הם אינם יכולים לצוד, או לגדל את התירס, השעועית והדלעות שלהם.
הם ניזונים בעיקר מדגים אותם הם תופסים לאורות לפידים.
נותר להם מעט אוכל ועצי הסקה, כיון שהמדורות דולקות כל הזמן ללא הפסק. הילדים אינם יכולים לצאת ולשחק, וכולם חסרי מנוחה, ומשועממים ורעבים…."  טוב, זה לפחות מה שמושאפ רצה לומר, אך לפני שהוא הספיק לומר את כל זה, סבא שמש כבר הספיק לחמוק אל תוך ההרים במערב, ושוב ירד החושך.
מושאפ חיכה בחשיכה הארוכה, וכשעלה שוב האור במזרח, הוא פסע אל תוך עומק הים וברגע שקרני השמש האירו מעבר לאופק הוא החל לדבר מהר מאוד ( הצעה- כשמגיעים לקטע הזה, לספר אותו באמת מהר):
"סבא שמש, האנשים בקשו ממני לבוא ולדבר איתך. הם שמו לב שאתה מגיע רק לכמה דקות בכל יום, ובשאר הזמן הם חיים בחשיכה.
הם אינם יכולים לצוד, או לגדל את התירס, השעועית והדלעות שלהם.
הם ניזונים בעיקר מדגים אותם הם תופסים לאורות לפידים.
נותר להם מעט אוכל ועצי הסקה, כיון שהמדורות דולקות כל הזמן ללא הפסק. הילדים אינם יכולים לצאת ולשחק, וכולם חסרי מנוחה, ומשועממים ורעבים…".

אך סבא שמש שוב נעלם.
בפעם השלישית שמושאפ הלך לדבר עם השמש זה היה אותו הדבר.
אז מושאפ החליט לקחת הרבה מהאצות הדקות והארוכות אשר גדלות בקרקעית המפרץ, ושזר וטווה אותם יחדיו לרשת ענקית. הרשת הכי ענקית שאי פעם היתה, רשת דיג גדולה מספיק כדי לתפוס את השמש.
מושאפ לקח את הרשת ופסע הרחק אל תוך הים, ליד האופק, בסמוך למקום בו הופיע השמש, וחיכה במים הכהים. הוא נדנד את הרשת באיטיות בידיו, כשהכוכבים סבבו מעליו.
כשהשמים הבהירו במזרח, הוא התכונן, והחל לסובב את הרשת מעל ראשו. הוא סובב וסובב וסובב את הרשת, ואז, כשהקצה הלוהט של השמש עלה מן המזרח, הוא שחרר את הרשת! והיא עפה, והסתובבה והסתובבה והסתובבה עד שנפלה בדיוק מעל השמש.
השמש הסתבך לגמרי בתוך הרשת, והחל להאבק כדי להשתחרר. אך מושאפ אחז בקצוות הרשת ומשך והידק אותם  בחוזקה  כדי להבטיח שהשמש לא ימלט. ככל שהשמש נאבק להשתחרר, מושאפ אחז את הרשת ומשך בחוזקה.

"תן לי ללכת!, מה קורה פה?! מה זה הדבר הזה בכלל?,  שחרר אותי!, תן לי לצאת!!!"
"סבא!… אני מאוד מצטער שעלי לעשות זאת, אבל אתה מסרב להקשיב לי! אני מבטיח לשחרר אותך אם תבטיח לשמוע את מה שיש לי לומר."
"בסדר בסדר, אני מבטיח".
"בסדר אני אשחרר אותך עכשיו, אך עליך להקשיב."
"כן כן, אני אקשיב לך!… אני רק ינוע לאט בשמים כדי שלא איבש את הים המזרחי. עכשיו דבר, מה יש!"
ומושאפ סיפר לסבא שמש את כל אשר סיפרו לו אנשי השבט.
"זה מאוד מעניין" אמר סבא שמש. "לא ידעתי שלאנשים בכלל היכפת. אף אחד לא התייחס אלי כשנהגתי לבלות כאן הרבה זמן. כשבאתי בבוקר, כולם ישנו. הסתכלתי עליהם כל היום, אבל אף אחד לא הסתכל למעלה ודיבר איתי…. ובערב אף אחד לא בא כדי להיפרד ממני, או אפילו לבקש ממני לחזור. כולם פשוט התעלמו ממני. חשבתי שהם אינם מחבבים אותי… יש לי תפקיד שיכול לגרום לי להרגיש די בודד, אתה יודע.
אבל בצד השני של העולם יש אנשים מאוד ידידותיים שמברכים אותי לשלום בכול בוקר, מחייכים אלי במשך היום, ומנופפים לי להתראות בערב. אז.. התחלתי לבלות יותר ויותר זמן שם, ופחות ופחות זמן כאן. עכשיו אני מופיע כאן לזמן קצר, רק כי הרוח הגדולה אמרה שעלי להיות כאן בכל יום."
"סבא, אתה באמת צודק" אמר מושאפ. " אלך לדבר עם האנשים ולראות מה יש להם לומר על כך. בבקשה אל תלך, אני מיד אשוב."
האנשים שמחו לראות את השמש שוב בשמים, אך כשמושאפ אמר להם מה סבא שמש אמר, הם כולם נראו מבוישים בעצמם והרגישו אשמים, הסתכלו באדמה ושחקו עם הבהונות שלהם בחול.
"מה אפשר לומר? הוא צודק…"
"לא הינו נחמדים כלל… לא שיערנו שאולי לסבא שמש יש רגשות"
"בהחלט לא הינו רוצים שיתייחסו אלינו ככה…. "
"מה עלינו לעשות…?"
מושאפ חזר לסבא שמש ואמר: " האנשים חשים מבוישים בעצמם ואשמים. הם מצטערים מאוד על הדרך בה התנהגו, והם שמחים שאמרת להם מה לא בסדר, כדי שיוכלו לעשות משהו בעניין. הם החליטו שמעתה הם יחכו במפתני הבתים לברך אותך כשתבוא, ולערוך לך חברה במשך היום ולבוא להיפרד ממך בשקיעה"
ומאותו הזמן לימדו אנשי השבט את ילדיהם לומר:
"בוקר טוב סבא שמש, טוב לראותך היום. תודה שבחרת לחזור לתת לנו עוד יום טוב, בו אפשר לחיות וללמוד."
ובאמצע היום אנשי השבט עצרו את עבודתם בכפר, בשדות ובים והסתכלו למעלה לעיתים כדי לברך את סבא שמש:" שלום לך שם סבא! טוב לראותך מתגלגל בשמים. תודה שאתה מחמם אותי וגורם להכל להיות כל כך יפה"
ובסוף היום הם היו עומדים על הגבעה ורואים איך השמש היה נעלם במערב. "להתראות סבא. תודה שבאת היום. שיהיה לך מסע נעים לצד השני של העולם, אך בבקשה חזור אלינו במהרה. אנחנו נהיה כאן ונחכה לך…"

ומאותו הזמן ועד היום, השמש מעולם לא הולך לזמן ממושך מדי. בחלק אחד של השנה הוא מבלה יותר זמן בצד השני של העולם, ואז בצד של השבט יש חורף והימים קצרים, והלילות ארוכים. אבל אז הוא מתחיל לבלות יותר ויותר זמן בצד של השבט כדי לפצות על כך, ואז יש  להם קיץ וימים ארוכים ולילות קצרים.
ובעונות המעבר כשהאורך של היום והלילה שווים, אנשי השבט עורכים טקסים, ואז הם מספרים את הסיפור הזה לילדים כדי שתמיד יזכרו כמה חשוב הוא סבא שמש, המביא את כל החום, האנרגיה, האור והיופי.