מאהבים רבים מידיי
על פי מעשיה הודית
עיבדה וסיפרה: דרורה קרון
אפקוצ'ה אמה של סבתי גדלה ליד נהר הגנגס בעיר ורנאסי.
היא גדלה באחוזה עשירה להורים מבני האצולה. ילדותה עברה עליה במשחקים עם ילדי המשפחות העשירות ביותר המקורבות לחצר המלכות. היא היתה יפיפיה ממש קלאסית, פניה לבנות כצבע הלבנה, ועיניה כחולות כלוטוס. עיני כל הגברים הצעירים היו נשואות אליה כשהתבגרה.
עוד בטרם מלאו לאפקוצ'ה 20 שנה חיפשו הוריה שידוך ראוי עבורה מקרב הצעירים מהמשפחות הטובות ביותר.
להפתעת משפחתה ושאר המשפחות המקורבות להם בחרה אפקוצ'ה בארצ'י, בחור פשוט שהיה המורה שלה לדקדוק.
ארצ'י יכול היה להתחרות בידע הנרחב שלו בכל נושא בכל אחד, אבל לא יכול היה להתחרות באצילי החצר ועושרם. הוריה של אפקוצ'ה נתנו הסכמתם לנישואיה לארצ'י.
ארצ'י היה בן למשפחת סוחרים והכסף שנתנו לו הספיק לשניהם די צרכם.
יום אחד הודיע ארצ'י לאשתו כי הוא יוצא למסע רוחני בהרי ההימליה לתקופת מה. הוא הפקיד את כספו אצל ידידו הסוחר דאטה והורה לו לתת לאשתו כל סכום שתרצה.
אחרי שבעלה האהוב נסע הסתגרה אפקוצ'ה בביתה ויצאה רק לטבילה יומית באגם הגנגס.
מחזריה משכבר הימים החליטו לנצל את היעדרותו של בעלה.
יום אחד כשהחליפה בגדיה בסיימה לטבל גרר אותה יועצו של הנסיך לבין קני הקש. אפקוצ'ה לא איבדה את עשתונותיה ואמרה לו בקול המפתה ביותר שהצליחה לגייס: אני רוצה מאוד להפגש איתך, לכבוד הוא לי. אבל לא כאן. הרי אני צריכה לשמור על שמי הטוב הלא כן?",
מוטב שתבוא לביתי בשבוע הבא בזמן פסטיבל האביב, כשכולם יהיו שתויים ולא ישימו לב. בוא באשמורת הראשונה של הלילה.
אבל העיניינים החלו להידרדר.
ביום המחרת נתקלה אפקוצ'ה ליד הנהר במחזר נוסף והוא הכהן המלכותי הנבזה. הלה ראה אותה מדברת עם יועץ הנסיך ואיים שאם לא תיענה לו יפיץ עליה שקרים. לא היתה לה ברירה והיא קבעה איתו באותו יום שקבעה עם יועץ הנסיך אבל לאשמורת השנייה של הלילה.
למחרת חזר על עצמו אותו ספור עם השופט איש השררה השמן ואותו הזמינה לאותו יום לאשמורת השלישית של הלילה.
ונשארה עוד אשמורת אחת הרביעית ואליה הזמינה את הסוחר שהכחיש שבעלה הפקיד אצלו את הכסף.
לאפקוצ'ה היה שבוע שלם להתכונן ולתכנן את מהלכיה.
הגיע היום יועץ הנסיך הגיע בהידור מופרז. הוא התבקש על ידי אפקוצ'ה להתרחץ תחילה. בלית ברירה כשתאוותו בידו נכנס לאמבט שם רחצו אותו המשרתות מרחו ועיסו אותו בפחם מעורב שמן ריחני.
תוך כדי העיסוי שמע היועץ רעשים ושאל מה פשר הדבר. המשרתות אמרו שחבר טוב שלבעלה של אפקוצ'ה עבר במקרה באזור ובא לבקר. היועץ נבהל ואמר תחביאו אותי מהר. וכן עשו. השליכו אותו לארגז גדול וצוו עליו להיות בשקט מוחלט.
באשמורת השנייה הגיע הכהן המלכותי וזכה לאותו טיפול. גם הוא הוחבא בארגז כדי שלא יגלו אותו.
ובאשמורת השלישית זכה גם השופט הנבזה לאותו טיפול. עכשיו כבר ישבו בארגז שקטים ומבוהלים שלושה גברים ערומים שכל רצונם היה לעוף משם מה שיותר מהר.
הגיעה האשמורת הרביעית והגיע הסוחר הרמאי, גם הוא זכה אומנם לאותו טיפול מפנק של עיסוי בפחם שחור מעורב בשמן ריחני אבל אפקוצ'ה ולא המשרתות לקחה אותו קרוב לארגז ואמרה: "תן לי את הכסף שהפקיד אצלך בעלי" הסוחר הרשה לעצמו ללגלג ואמר: "אתן לך את הכסף רק אחרי שתתמסרי לי".
תשובתה של אפקוצ'ה היתה מוזרה והיא אמרה אותה בקול ליד הארגז.
"אנא האלים שמעו את דבריו של הסוחר דאטה".
הסוחר לא נכנס לארגז אלא הושלך דרך הדלת לרחוב כשהוא ערום למחצה שחור כשכלבי הרחוב רודפים אחריו.
למחרת הלכה אפקוצ'ה לחצר המלך נאנדה שם התקבלה תמיד כאורחת רצויה. היא ספרה למלך את מעלליו של הסוחר ונסיונו לגנוב את כספי בעלה. הסוחר הובא לפני המלך בו ישבו גם אנשי החצר ומשרתים רבים.
הסוחר טען כי אין לו שום דבר השייך לאותה אשה או לבעלה.
אפקוצ'ה אמרה שיש לה עדים.
הארגז המפורסם הובא לפני המלך ואפוקוצ'ה דברה ישירות לארגז.
"אלים יקרים ספרו למלך ולכל הקהל הנמצא כאן מה בדיוק שמעתם מפי הסוחר. אמרו את האמת ואשלח אתכם לבתיכם. אחרת אפתח את הארגז כאן בארמון או שאעלה אותו באש".
קולות המסכנים בקעו מהארגז חזקים וברורים: "כן נכון, הסוחר הודה שהוא מחזיק בכספה של האשה".
הסוחר נשבר, השליך את עצמו לרגלי המלך, הודה ובקש את רחמיו.
המלך לא יכול היה להתאפק ורצה לדעת מה יש בארגז. אפקוצ'ה פתחה את הארגז ממנו התרוממו 3 גברים ערומים למחצה ומפוייחים.
מאי שם בקע קול מהקהל, הי זה יועץ הנסיך. ואחר צעק וזה הכהן המלכותי. ואחריו עוד קול שזהה את השופט הנבזה.
המלך לא יכול היה להתאפק וצחק צחוק גדול אליו הצטרף כל הקהל.
אפקוצ'ה ספרה למלך את השתלשלות העיניינים. הארבעה נושלו מנכסיהם והוגלו לארץ זרה.
המלך אמר בקול רם ומאיים: האשה ההגונה הזו היא אחותי,כן,כן אחותי בשר מבשרי. כל הפוגע בה ייחשב לפוגע בכתר. ראו הוזהרתם.
המלך שלח את אחותו לביתה בלווי משמר כבוד.
