טיפ טיפת מזל

טיפ טיפת מזל
(ערך וסיפר: מאיר גלעד)

לאחר מספר ימים באירלנד, כמעט כל מטייל / מבקר מגיע לשלב של אמונה – אפילו קטנה – בפיות שדונים ולפריקונים…להזכירכם, הלפריקון הוא הסנדלר בממלכת הפיות האיריות. הוא בדרך כלל נמצא לבדו, אוהב חיים טובים אך איש עבודה חרוץ. לעיתים הוא יושב, כאשר רגליו משוכלות עם פטיש בידו, עובד על יצירת נעל קסמים. מי שזכה לראותו, מתאר אותו כיצור קטנטן, לבוש בדרך כלל חליפה ירקרקה ונעלי עור משובחות המשובצות בפעמוני כסף. לעיתים הוא חובש כובע עם נוצה. הלפריקון הוא שומר שקי הזהב בקצה הקשת, והוא יודע היכן טמונים אוצרות העולם. אם תהיו ברי מזל לתופסו – אין להסיר את המבט ממנו ובכך לאפשר לו להעלם. אם תצליחו להחזיק בו הוא יכול להגשים את משאלותיכם. אז הנה סיפור קצר לפני השינה:

טיפ טיפת מזל

לפני שנים רבות חי באירלנד איכר בשם פטריק. הוא היה אדם שמח שחי באושר עם אישתו החרוצה מרי. הם היו טובי לב ואדיבים, ולעולם לא ראו רע באיש. הם גרו בבית קטן, עם פרה אחת, תרנגולת ועכבר כחוש שהשתכן מתחת לביתם.הם גידלו תפוחי אדמה באדמה הטרשית שסביב ביתם, והיו שבעי רצון מהעובדה שספקו את צרכיהם הדלים, וכי יכלו לחלוק חלק מהיבול עם שכניהם, ולעיתים אף למכור את העודף ביריד המקומי. למרי ולפטריק היה שכן בשם דן או'לירי, שהיה ידוע לשמצה בעיירה. כל אחד ידע, שכאשר דן היה בסביבה צריך היה לספור את הכסף ולמנות את הבקר. ואולם, מרי ופטריק מעולם לא ראו כל רעה בדן, כיוון שבטחו בכל, ולפיכך כיבדו את דן כמו את כל אדם אחר בעיירה. כמו כל האירים הטובים, קיוו גם מרי ופטריק שיום אחד יתמזל מזלם והם יפגשו בלפריקון, שיביא להם סיר מלא זהב ומזל טוב לימי זקנתם. השנים חלפו להם, אך הם מעולם לא פגשו בלפריקון המיוחל. יום אחד אמר פטריק למרי:" היודעת את מרי, איני חושב שאנו זקוקים לסיר זהב, כעת משהזדקנו. אך תמיד נוכל להשתמש בטיפ טיפת מזל, ואני תוהה אם אי פעם נפגוש בלפריקון". מרי, טובת הלב ענתה לו: "אני חושבת שהלילה אשאיר קערית חלב ומעט לחם, רק למקרה שלפריקון יעבור בסביבה". ובכן, בבוקר הבא, כשמרי ופטריק השכימו משנתם, הם גילו שהחלב והלחם נעלמו. הם היו מאושרים, בטוחים שלפריקון נמצא בקרבת ביתם. מאז, הקפידה מרי להניח חלב ולחם בפתח ביתם הדל מדי ערב לפני עלותם על יצועם. כל בוקר,לא נמצא זכר ללחם ולחלב. ומי יודע, האם היה זה הלפריקון שאכל ושתה את הלחם והחלב, או שמא היה זה העכבר הכחוש שגר מתחת לביתם? הזמן חלף, והגיעה שנה בה הגשם מאן לרדת. באביב, יצא פטריק וזרע את זרעי תפוחי האדמה, אך הגשם לא ירד, דבר שהוא מוזר ביותר באירלנד. וכך, היבול היה דל ביותר. הקיץ הגיע, ועדיין לא נראה כל סימן לגשם. פטריק תהה כיצד יוכלו לשרוד ללא תפוחי האדמה. ובכל זאת, למרות מצבם הקשה, התמידה מרי להניח את החלב והלחם בפתח הבית מדי ערב. לילה אחד, אכן עבר במקום לפריקון. הוא רץ במהירות הבזק, ובחולפו על פני ביתם של מרי ופטריק ראה עכבר שמן יוצא מתחת לבית. הלפריקון עצר ממרוצו. העכבר שהכיר לפריקון מהו, עצר וברכו לשלום: "ערב טוב לך, ומה מעשיך כאן?" "ובכן", ענה הלפריקון, "נמתי לי בשדה הסמוך, עד אשר דן או'לירי תפס אותי ודרש את זהבי. רק כאשר פרמתי את חגורתי הצלחתי להמלט ממנו. אך אני רואה דבר מאוד מוזר כאן" אמר הלפריקון, "החווה נראית מאד ענייה, תפוחי האדמה קטנים ומעטים והנה אתה עכבר שמן ומדושן. האם תוכל להסביר לי זאת?" "או, זה לא יהיה לי קשה כלל. בבית הקטן הזה חי זוג מקסים, אשר משאיר כל ערב פת לחם וקערית חלב בתקווה שלפריקון יעבור בסביבה ויביא להם מעט מזל, וכך אני מתענג כל לילה על ארוחה טובה". "האם ברצונך לומר לי שהזוג אינו מעוניין בזהב שברשותי, אלא רק מעוניין במעט מזל?" "בהחלט" השיב העכבר. "אם כך, כמדומני שאוכל לעזור להם" אמר הלפריקון. הוא רץ סביב השדה והניח טיפה של קסם, שנצצה כזהב באור הירח על כל שיח תפוחי אדמה. בבוקר הבא, כשפטריק ומרי קרבו לפתח ביתם הם הביטו בהשתאות ביבול תפוחי האדמה שלהם. הם רקדו ושרו, ופטריק אמר :"תפוחי אדמה אלו הם כמו סירי זהב עבורנו". עם ערב היו תפוחי האדמה בשלים לקטיף. פטריק לקח את מעדרו, וכאשר החל לחפור כדי להוציא את תפוחי האדמה, נדהם לגלות שבמקום תפוח אדמה אחד היו חמישים תפוחי אדמה, מהטובים שראה אי פעם. "ראי את זה מרי", אמר פטריק "זוהי לבטח עבודתו של הלפריקון. תפוחי אדמה אלו הם כמו זהב טהור עבורנו, אך איך למען השם נוציא כמות כל כך גדולה לבדנו"? "אל תדאג" אמרה מרי, "בבקר, אחרי שינה טובה יבוא הפתרון". בין השיחים, שהה אותה עת דן או'לירי המרושע, שהקשיב לשיחתם בעודו אורב ללפריקון. "אם אכן הלפריקון הוא זה שעשה זאת, וודאי טמון זהב במקום תפוחי האדמה" אמר דן או'לירי לעצמו. ובעוד מרי ופטריק ישנים, לקח דן את מעדרו של פטריק והחל לחפור את שיחי תפוחי האדמה בתקווה למצוא את הזהב, אך כמובן הוא לא מצא דבר פרט לתפוחי אדמה. כאשר הקיצו מרי ופטריק משנתם הם היו משוכנעים שהלפריקון עשה את העבודה עבורם. "הלילה אשאיר חלת דבש שלמה ושתי קעריות חלב" אמרה מרי. ומי ישב על הגדר הסמוכה עם ידידו החדש העכבר? כמובן, הלפריקון. הוא חייך ואמר: "ובכן, אם יש אוכל כל כך טוב בסביבה, אולי אשאר כאן זמן מה" ואכן, כל עוד נשאר הלפריקון בסביבה היו בני הזוג מבורכים ומאושרים.
אתם הבנתם זאת? אז אל תהיו קטני אמונה…
לילה טוב וחלומות פז על לפריקונים והרבה מזל…