הצייד והציפור

הצייד והציפור
(עיבדה וסיפרה: ענת וייס)

יום אחד צייד צד ציפור. פתאום פנתה אליו הציפור ואמרה לו – אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות חכמות. אמר לה הציד – אני ציד, אני צד ציפורים, אני לא משחרר אותן. אמרה לו הציפור – כדאי לך לשחרר אותי, אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות מועילות שיעזרו לך כל ימי חייך. אמר לה הצייד – איך אני יכול להאמין לך? אמרה לו הציפור – שים לב, עצם זה שאני מדברת איתך בשפת בני האדם זה לא פלא בעיניך? התלבט הצייד התלבט ואמר – בתנאי אחד. – מהו התנאי? שאלה הציפור. – קודם אני רוצה לשמוע את העצות ורק אחר כך אחליט אם לשחרר אותך. – בסדר, אמרה הציפור . דבר ראשון אמרה הציפור: אם החלטת לעשות מעשה, לעולם אל תתחרט עליו. דבר שני אם יספרו לך דברים שאין בהם הגיון, אל תאמין ואל תתפתה אליהם ודבר שלישי לעולם, אבל לעולם אל תנסה להשיג מה שאינך מסוגל להגיע אליו. – יפה! אמר הצייד. – נו? אמרה הציפור. – אכן עצות חכמות, אמר הצייד פתח את כף ידו ושיחרר את הציפור לחופשי. עפה הציפור מעלה מעלה אל מרומי עץ הברוש וקראה לצייד – פתי שכמוך, אתה צייד, אתה? איך שיחררת אותי, איך האמנת לשטויות שלי, יש לי בבטן אוצרות, יהלומים, וככה שיחררת אותי? – מה! צעק הצייד– מיד אתפוש אותך. הוא זינק אל העץ והתחיל מטפס על הגזע הגבוה, אבל ברגע מסוים הוא התדרדר מן הגזע ונפל בחבטה על האדמה הקשה. – אוי אוי, זעק בכאביו מתפתל על הקרקע. -אתה ממש טיפש! קראה אליו הציפור ממרומי העץ. אפילו דקה אחת לא השכלת לשמור על שלוש העצות. אמרתי לך לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות והנה כבר התחרטת על ששיחררת אותי. אמרתי לך לא להאמין למשהו לא הגיוני והרי איך יכול להיות שבבטני הקטנה יהיו זהב, ויהלומים. ממתי ציפורים בולעות יהלומים? ודבר אחרון יעצתי לך לא לנסות להגיע למה שאינך מסוגל אליו הרי אין לך שום סיכוי לתפוס אותי, אני בראש העץ ואתה לא מסוגל בכלל לטפס על העץ, אמרה הציפור ופרשה כנפיים ונעלמה במרחבי השמים. – אוי, אוי, נאנח הצייד ואז הבין לבסוף את שלוש העצות החכמות של הציפור. .