העץ שרצה עלים אחרים
סיפור עם נורבגי
סיפרה: שרון אביב
היה היה פעם עץ קטן שעמד לו ביער גדול, הוא היה מכוסה במחטים ולא בעלים והיה ירוק כל ימות השנה, העונות התחלפו הוא עמד בסתיו, בחורף באביב ובקיץ המחטים היו חדות ודוקרניות ומדי פעם העץ אמר לעצמו: "לכל העצים האחרים יש עלים ירוקים יפים ולי רק מחטים. אף אחד לא רוצה לגעת בי. לו רק יכלתי להשתנות, אז הייתי מאחל לעצמי עלים שעשויים מזהב." בלילה העץ הקטן נרדם וישן שינה עמוקה, כשהתעורר בבוקר מצא את עצמו מכוסה בעלי זהב זוהרים ומבריקים. "הו" אמר לעצמו העץ "כמה נפלא, לאף אחד מהעצים האחרים אין עלי זהב כמו שלי", אך לקראת הערב עבר שם רוכל עני, עם שק גדול וזקן ארוך. הוא ראה את ברק עלי הזהב וניגש לעץ, עיניו ברקו והוא הרגיש כאדם שמצא אוצר, ומייד קטף את כל העלים והכניס אותם לשק והעץ נותר ללא עלים כלל. העץ בכה "כל עלי הזהב שלי נעלמו! עכשיו אני מתבייש לעמוד מול עצים המכוסים כולם בעלים. לו רק יכלתי להשתנות הייתי רוצה שיהיו לי עלים עשויים זכוכית". הוא נרדם וישן שינה עמוקה וכשהתעורר בבוקר ראה שהוא מכוסה בעלי זכוכית שקופים ויפים "עכשיו" אמר העץ לעצמו "אני מאושר. אף עץ ביער לא מנצנץ כמוני". אך אז באה סערה גדולה ורוח חזקה נשבה ביער. היא פגעה בזכוכית ואט אט כל העלים התנפצו על האדמה. "עלים שלי! עלי הזכוכית שלי!" בכה העץ הקטן "אני ערום והעצים האחרים מלאי עלים ירוקים! לו רק יכולת הייתי רוצה עלים ירוקים". ושוב נרדם העץ וישן שינה עמוקה, העץ הקטן לא ידע מה יקרה ובבוקר היה כבר מכוסה בעלים ירוקים בדיוק כפי שחלם. הוא צחק והיה מאושר ואמר " עכשיו אני כמו כל האחרים ביער". אלא שביום עבר שם תיש שחיפש אוכל לעצמו ולגדיים שלו. הוא ראה את העלים הטריים והתחיל לכרסם ולכרסם עד שכרסם את כל העלים, והעץ נשאר חשוף.
העץ בכה וקרא "אינני רוצה יותר עלים. לא עלי זהב ולא עלי זכוכית וגם לא עלים ירוקים. אילו רק יכולתי לקבל את המחטים שלי בחזרה, לא אתלונן יותר, אני מבטיח", והעץ נרדם, וכשהתעורר בבוקר וראה את המחטים מכסות אותו באור השמש והתחיל לצחוק גם כל העצים האחרים צחקו, אך הוא היה מאושר. מאז אהב העץ את המחטים שלו, ושמח להיות מכוסה בהן כל ימות השנה.
