הנסיך השחור

הנסיך השחור
נשמע מפי המספר האנגלי פט ראיין
תרגמה: רות צור
סיפרה: שרון אביב

לפני שנים רבות מאוד, חי במצרים העתיקה נער שהיה מכוער, עצל וטיפש. הנער לא עשה דבר, רק היה משוטט לו בכפר ובעיר הסמוכה. הדבר היחיד שעשה וששימח את לבו, היה לחלל על חליל העץ הקטן שגילף במו ידיו. במשך ימים ושעות היה משוטט בכפר וגם בעיר, מחלל, יושב, חולם, נרדם לעיתים, וכך היה מבלה את כל עיתותיו. אפילו אמו הייתה אומרת, "ממנו לא ייצא שום דבר". ועוד הייתה אומרת, "יום אחד יישב ליד הנהר, יירדם וייטבע". וכך עברו הימים עד שבגר מעט הנער.
יום אחד שוטט הנער בעיר הסמוכה, כשלפתע ראה מולו חומה כבירה שלא הבחין בה קודם. מעל לחומה הצליח להבחין בעצים גבוהים ורחבי צמרת, ומאחר והמראה היה יוצא דופן בנוף המדברי, התעוררה סקרנותו של הנער והוא טיפס על החומה. הוא התיישב עליה וראה מראה נהדר של גן שמשתרע לכל עבר, מלא בעצים ופרחים ושיחים מכל זן וצבע. נחל קטן חצה את הגן ובמרכז הגן היה הדבר היפה ביותר בו, מזרקה קטנה שעל שפתה ישבה נערה יפיפייה. הנער נפעם מכל היופי הזה שכמותו לא ראה מעולם, עד שמיד הגיש את החליל לשפתיו והחל לחלל.
הוא חילל וחילל, הוא חילל לרוח, לעשב, לפרחים ולציפורים, הוא חילל את המנגינות היפות ביותר ששפתיו אי פעם יצרו, הוא חילל עד שיבשו שפתותיו, וכשסיים לנגן, בדיוק כשהחלה השמש לשקוע, קמה הנערה ממקומה והחלה פוסעת פנימה אל תוך הגן עד שנעלמה מן העין.
הנער חזר לשם גם למחרת. ושוב התמלא ועלה ליבו עד שלא יכול היה להכיל את כל היופי הזה וחייב היה לנגן בחליל עד ששקט ליבו. וכמו ביום הקודם ישבה הנערה ליד המזרקה, בלי להביט בו ובלי להראות כל סימן שהיא מבחינה בו או שומעת אותו, וכשסיים לנגן לעת ערב, פסעה אל תוך הגן.
הנער חזר לשם בכל יום ובכל יום ניגן במשך שעות. אין ספק, הוא היה מאוהב ואתם יודעים איך מרגישים בפעם הראשונה שמתאהבים.
לעיתים נהג לדמיין שהוא קופץ מן החומה אל תוך הגן, ניגש אל הנערה ומגלה לה את דבר אהבתו, והיא, תאהב אותו בחזרה. אז יוביל אותה אל בקתת אמו שבכפר ליד הנהר ושם יחיו יחד את כל ימיהם.
ערב אחד, כשחזר מהגן, עצר ליד באר הכפר והקשיב לשיחות ולרכילויות של נשות הכפר, עד ששם לב שהן מדברות על הגן הגדול שהוא מבקר בו מדי יום. אט אט הבין מהשיחה, שהנערה בה הוא מאוהב היא לא אחרת מאשר הנסיכה, בתו של הפרעה. ליבו נפל אל מעמקי גופו. הוא ידע שאין סיכוי שבתו של הפרעה תתאהב בנער פשוט שהוא מכוער, עצל וטיפש.
באותו לילה לא חזר לביתו. כל הלילה הסתובב בלב שבור בעיר ובכפר, עד שלפנות בוקר הגיע לשערי העיר, היכן ששיירות הסוחרים עצרו לסחור ולנוח. הסוחרים שישבו שם ראו אותו וקראו לו לשבת איתם לקפה ראשון של בוקר. הוא נענה להם והקשיב לשיחותיהם על נפלאות המדבר, על אנשי מדבר, על קוסמים ומכשפים ועל קסמים. בעיקר דיברו על מכשף אחד כביר ששמו חאבי ועל כוחותיו הנדירים.
הנער התפרץ אל השיחה בהתרגשות: "האם יוכל לשנות אופיו של אדם? האם כוחותיו יכולים לכך?". "ודאי", ענו הסוחרים, "אם יש אדם המסוגל לכך, זה ודאי חאבי המכשף". "והיכן אוכל למצוא אותו?" שאל הנער בלהיטות, "אם תלך מכאן ישר, אל תוך המדבר, במשך שלושה ימים ושלושה לילות בלי הפסקה, תגיע אל חאבי".
בלי להסס רגע, בלי לקחת אתו דבר פרט לחליל העץ הקטן, יצא הנער לדרכו. במשך שלושה ימים ושלושה לילות, ללא הפסקה, הלך הנער אל תוך המדבר, עד שראה מרחוק נווה מדבר.
ובנווה המדבר מעיין קטן ובקתה עלובה ומתוכה יצא איש גדול וכהה. חאבי. "האתה המכשף הגדול?" שאל הנער בשפתיים סדוקות. "אני הוא. אבל תחילה שב, אכול ושתה, אחר כך נדבר", אמר המכשף. והנער ישב ונח, אכל ושתה וכשחזרו אליו כוחותיו פנה אל המכשף. "אמור לי אדוני, האם תוכל לשנות מהותו של אדם? האם תוכל להפוך אדם למנהיג, לגיבור, למצביא? האם תוכל לשנות אותי?", "אוכל", ענה המכשף, "אבל דע לך שברגע ששיניתי מהותו של אדם, אין דרך חזרה. אותו אדם לא יוכל לעולם לחזור ולהיות מה שהיה קודם".
"אני מוכן", אמר הנער בנחישות. "ומה תיתן לי בתמורה?", שאל המכשף. לנער לא היה דבר פרט לחליל העץ הקטן שגילף במו ידיו. הוא הושיט אותו למכשף וזה לקח אותו מידו המושטת.

*

עברו ימים, שבועות, חודשים ואף שנים. הנער לא חזר לביתו. אמו אמרה, "ודאי ישב ליד הנהר, נרדם וטבע, והיא ערכה לוויה מפוארת ככל שידה הייתה משגת.
באותם ימים נלחם הפרעה הגדול באויביו. הם צרו על כל גבולותיו במלחמה מתישה שנמשכה מספר שנים. הוא החל להפסיד בקרבות ואיבד את מיטב אנשיו, איבד אדמות ורכוש, עד שמצא עצמו באמצע המדבר, עם קומץ מאנשיו המובחרים ועם צבא קטן, מוקף בצבאות אויביו האימתניים. ייאוש מילא את ליבו ואת לב אנשיו. הוא ישב עם מפקד הצבא, שניהם מנסים למצוא דרך לצאת מן המצור, כשהתפרץ אל האוהל אחד השומרים ואמר, "אדם בא מן המדבר, לבד, עטוף גלימה שחורה ונראה כנסיך. הוא דורש לראותך ואין לעמוד בפניו". אל האוהל נכנס האיש; גבוה, יפה תואר ומרשים. המלך מיד הבין מדוע אין לעמוד בפניו, הוא נראה כנסיך. הוא השתחווה בפני המלך ואמר, "הוד מלכותך, אם תרשה לי, אוכל לעזור לך. אבקש שתיתן לי להנהיג את צבאך ואנצח עבורך בקרב. עליך רק לבטוח בי". "ומה תבקש בתמורה?", שאל המלך. "כל שיאבה ליבך לתת לי", הייתה התשובה. למלך לא היה דבר להפסיד והוא קיבל את ההצעה.
תוך מספר ימים חל שינוי עצום במצבו האסטרטגי של צבא הפרעה. קרבות נוצחו, מורל החיילים עלה ואנשי הכפרים הסמוכים הצטרפו לצבא הפרעה כשראו שהוא מנצח. בשבועות הקרובים ניצח הצבא, בפיקודו של "הנסיך השחור", בכל קרב בו השתתף.
הנסיך השחור כבש בחזרה את כל אדמותיו של הפרעה ואף מעבר להן. הוא הכניע מלכים והביא למלכו אוצרות אדירים ושבויים לרוב.שמעו יצא בכל הממלכה ובממלכות הסמוכות.
הפרעה היה מאוד מרוצה. "מה תבקש?", שאל אותו הפרעה, "עד חצי המלכות אתן לך, בקש כוח ועושר, הכול יינתן לך". הנסיך השחור השיב, "בעוד שבוע ימים אבוא לארמון ואבקש ממך את שכרי". והוא פסע לבד אל המדבר.
במהלך אותו שבוע צוחצחה ונוקתה עיר הבירה. הרחובות הוברשו, הבתים קושטו והעיר עטתה חג. ביום בו אמור היה הנסיך השחור להגיע, שררה התרגשות גדולה בעיר, כולם רצו לראותו. הגברים עמדו על הגגות והנשים הביטו מבעד לחלונות ולחרכים.
כשנכנס הנסיך השחור אל העיר, לבד, מן המדבר, שרר הס בעיר הבירה. כולם הביטו בו אחוזי התפעלות ויראה. הוא פסע בשקט ברחובות המצוחצחים ונכנס לארמון הפרעה. באולם הכתר ישב המלך, ולימינו ישבה בתו היפיפייה, הנסיכה.
הנסיך השחור קד עמוקות. "עכשיו אמור לי, הנסיך השחור, מה תבקש ויינתן לך. כל שתבקש הוא שכרך", אמר הפרעה.
"דבר אחד אבקש", אמר הנסיך השחור, "אבקש את ידה של הנסיכה, אם תסכים להינשא לי".
כל המבטים הופנו לעבר הנסיכה. היא התרוממה בהפתעה ואמרה, "אם תרשה לי אבי המלך, הייתי רוצה לספר לך דבר מה. אתה מבין, הייתי כלכך בודדה כל השנים. בכל יום ישבתי בגני ולא הייתה לי נפש קרובה לחלוק עימה את רגשותיי. יום אחד הופיע נער על החומה. הוא לא הבחין בי. פניו היו כה יפים, כמו העונות המשתנות, והוא ניגן בחליל. הוא ניגן לרוח, לעצים, לפרחים, הוא ניגן את כל מה שהרגשתי. נהגתי לדמיין כיצד הוא יקפוץ מהחומה, ייגש אליי ויתוודה בפניי על אהבתו לי, ואני, אני אתוודה בפניו על אהבתי.
אז אקח את ידו, אוביל אותו אל הארמון והוא יחיה איתי את חייו. אבל יום אחד הוא נעלם. שלחתי את עבדיי ואמותיי לחפש אחריו והם לא מצאו אותו, עד שהגיע השמועה שהוא טבע בנהר. התאבלתי עליו אז ואני מתאבלת עליו היום. באותו יום נשבעתי שלא אנשא לאיש. אך אם תצווה עליי אבי, אנשא לאיש זה". הנסיכה סיימה לדבר והתיישבה.
כולם הביטו בנסיך השחור וציפו למוצא פיו. הנסיך השחור הביט בנסיכה באריכות, חייך מעט ואז אמר; "יודעת את, גם אני אהבתי פעם כך. לא אוכל להכריח אותך להינשא לי". והוא שוב קד קידה ארוכה, הסתובב ויצא מן הארמון.
הוא עבר שוב ברחובות המקושטים, יצא את שער העיר ופסע לבד אל תוך המדבר.
אף אחד לא ראה אותו מאז ודבר נוסף לא נודע על אודותיו.

סוף