המראה
סיפור קוראני
(סיפרו: שרון אביב ונילי גפנן)
היה היה איש צעיר שחי לו בכפר קטן, הוא גר עם אשתו, אמו ואביו.
יום אחד יצא לשוק הגדול לקנות מצרכים למשפחתו, ובדרכו חזרה הבחין לפתע במשהו מנצנץ מאחד הדוכנים, הוא ניגש וראה מתחת לבדים ואריגים חפץ מופלא,
הוא שלח יד הרים אותו וקירב אותו אל פניו. הייתה זו מסגרת עגולה ונוצצת ובמרכזה הופיע תמונה של איש צעיר ויפה, משהו בפנים האלה משך אותו, הוא החליט לרכוש את התמונה, וכשחזר הביתה הניח אותה במגרה. בכל בוקר היה מוציא את התמונה מציץ בה ולהפתעתו בכל פעם שהביט בפנים הן נראו לו שונות במקצת.
יום אחד ניקתה אשתו את הבית פתחה את המגרה ו"אבוי! מה זה" הוציאה מתוכה את אותה מסגרת עגולה ומנצנצת ומתוך המסגרת נגלו פניה של אישה צעירה ויפה.
"אני לא מאמינה, בעלי אוהב אישה אחרת, הוא מחזיק את תמונתה במגרה שלו, בלי לספר על כך לאיש".
ומייד רצה בבכי אל חמותה "הביטי, זוהי תמונתה של המאהבת של בעלי הוא החזיק אותה בסוד במגרה".
לקחה האם את המסגרת המנצנצת הביטה בה שוב ושוב, נאנחה וצחקה, "לא", ביתי אינך מבינה זוהי תמונתה של אמי הזקנה, בעלך אוהב מאד את סבתו לכן שמר כך על תמונתה.
באותו רגע נכנס האב אל הבית "על מה המהומה?" שאל, נטל את המסגרת המנצנצת ואמר בהתרגשות, תמונתו של אבי הזקן היא זו, אולי רוחו מרחפת מעל ביתנו ומנסה להעביר אלינו מסר. אז לקחה האישה הצעירה את המסגרת הביטה בה מקרוב קרוב ולחשה "שניכם טועים, זו המאהבת של בעלי היא מהתלת בנו, היא משנה את צורתה" ובקול רם קראה "אני רואה אותך, את פניך החמדניים, את עינייך המתגרות, אני יודעת מה את מנסה לעשות, ובכן לעולם לא לעולם…".
באותו רגע נפלה המסגרת ונשברה לרסיסים ועד היום באותו כפר קטן מתווכחים ותוהים מה היה שם באמת במסגרת המנצנצת מאהבת, סבתא, אב או בן.
