המפלצת שגדלה להיות קטנה
מאת: Aaron McEmrys
תרגום, עיבוד וסיפור: בוגרי הקורס למספרי סיפורים בגולם
הרחק דרומה, מעבר לנהר הגדול, היה כפר קטן, שבו חי ילד עם דודו. הדוד היה ידוע למרחקים בשם "האמיץ", שכן הוא היה צייד אדיר, אבל הילד נקרא " מיובי," ופירושו, בעצם – "פחדן" כי הוא לא רצה לצוד, והוא פחד מהאריות הרעבים שחיו מחוץ לכפר.
בכל יום הוא נאלץ לרדת אל הנהר כדי להביא מים, וכדי להגיע לשם היה עליו לחצות דרך הג'ונגל המפחיד – מקום מלא נחשים ונמרים ועכבישים ענקיים. ובכל פעם שהוא הלך אל היער הוא היה כל כך מבוהל שהוא בקושי יכול לנשום.
יום אחד, בדיוק בזמן שהוא חצה את החלק המפחיד ביותר של היער, הוא שמע קול זועק לעזרה. הוא רצה לברוח, אבל הקול נשמע כל כך מבוהל שהוא זימן את מאט האומץ שיכל, הוציא את האצבעות מאוזניו, קפץ אגרופיו, ורץ לראות אם הוא יכול לעזור.
הוא מצא ארנב קטן שרגלו נתפסה בתוך סבך של מטפסים קוצניים. בזהירות רבה הוא שחרר את הארנב, שהיה אסיר תודה. הארנב אמר, "הייתי כל כך מפוחד, אבל אתה באתה והצלתה אותי. אתה חייב להיות מאוד אמיץ להכנס לבד אל תוך היער".
"אני בכלל לא אמיץ. אני נקרא מיובי, "האחד המפוחד" – אבל כששמעתי כמה מבוהל אתה פשוט הייתי חייב לעזור. אני יודע שאני חלש מדי ומפוחד כדי להגן עליך, אבל אם אתה רוצה, אני אשא אותך הביתה ואוודא שתגיע בבטחה".
"זה לא יהיה הכרחי, איש צעיר – אני גר שם למעלה, על הירח, כך שאתה לא יכול לבוא איתי. אבל אני רוצה לתת לך משהו כדי להראות לך כמה אני אסיר תודה. מה אתה רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם כולו?".
"אומץ. אני רוצה להיות אמיץ, כמו הדוד שלי!".
"אני לא יכול לתת לך אומץ, אבל אני יכול להגיד לך איפה למצוא אותו. הדרך היא ארוכה, ויהיה אליך ללכת אותה לבד – אבל בכל פעם שתרגיש פחד ותרצה לחזור תוכל להסתכל למעלה אל הירח ולזכור כי אני החבר שלך ושתמיד אשגיח עליך".
מיובי יצא לדרך שהארנב הראה לו.
כשהגיע לנהר הגדול, מלא התנינים, פחד לחצותו. הוא הביט על הירח והבין מה עליו לעשות. הוא אחז בסכין ואמר: "מי מכם שרוצה למות, בוא ותקוף אותי!!" התנינים נבהלו והחליטו לא להסתבך עם הבחור הזה.
כשפגש שני נחשי ענק שחסמו את דרכו, שוב הביט על הירח ואמר להם: "אני מספיק לארוחה מלאה רק לאחד מכם. את מי יהיה לי הכבוד להשביע?" ובזמן שהם התווכחו, הוא המשיך ועבר אותם.
אחרי ימים רבים הוא הגיע לכפר שבו כולם בכו והסתתרו מתחת למיטות שלהם. "מה לא בסדר?" שאל מיובי את האדם הראשון שפגש, "למה כולכם מסתתרים?".
"לא היית מסתתר אם היית עומד להיאכל על ידי מפלצת?",
"מפלצת?",
"כן, מפלצת. יש לה ראש של תנין, הגוף של היפופוטם וזנב של נחש ענק. היא נושפת אש מהלוע שלה ובקרוב תשמיד את כולנו! ראה, היא חיה שם למעלה במערה על ראש ההר האפל".
מיובי בלע רוק. הוא היה מבוהל, אבל הוא ראה שהדרך שארנב הירח הראה לו המשיכה ממש עד החלק העליון של ההר, שם חייה המפלצת. מיובי נשא את עיניו אל הירח, וידע מה עליו לעשות. "אני אלך לקרוא תיגר על המפלצת," מיובי אמר בשקט, כמעט רועד מפחד.
וכך יצא לדרך במעלה ההר על רגליו הרועדות, בטוח שהוא עומד להיאכל, או להישרף, או להיקרא לגזרים או אולי כל התשובות נכונות.
לטפס על ההר לקח זמן רב, אבל עד מהרה הוא ראה את המפלצת מרחוק. היא הייתה אפילו יותר גדולה מכפי שחשש – היא היתה ענקית – אפילו למפלצת – ובאמת היא נשפה אש, שורפת מכל הבא ליד.
מיובי המשיך לטפס, אבל אז המפלצת שאגה שאגה איומה ומיובי היה כה מפוחד שהוא רץ ישר במורד השביל מהר ככל יכולתו. עכשיו המפלצת נראיתה גדולה עוד יותר מאשר קודם לכן.
"זה אכן מוזר " חשב מיובי. "ככל שאני מתרחק מהמפלצת, היא נראית גדולה יותר, וככל שאני מתקרב היא קטנה. אני תוהה מה יקרה אם אני אגיע קרוב מאוד? ואז הילד עצם את עיניו והחל לרוץ מהר במלוא יכולתו במעלה השביל כדי שלא יהיה לו זמן להתחיל להיות מפוחד שוב.
כשהוא סוף סוף פקח את עיניו מיובי לא ראה שום דבר מפחיד. המפלצת לא נראיתה בשום מקום. ואז הוא חש במשהו חם על רגלו. הוא השפיל את מבטו וראה מפלצת קטנטונת נושפת להבה קטנה מהפה הזעיר שלה. מיובי בדק אותה – האש לא הייתה חמה מאוד. ראש תנין? יש. גוף היפו? יש. זנב נחש? יש. זו באמת היתה המפלצת – אבל היא היתה כל כך קטנה וחמודה! ללא היסוס מיובי הרים אותה וגרד לה את הגב, והמפלצת השמיעה קולות הנאה מצחיקים, משהו בין גרגור ורתיחה של סיר בישול.
"מפלצת קטנה ומסכנה! את בטח מרגישה בודדה ומסכנה במערה הגדולה והישנה הזו לבדך. בואי איתי, אני אהיה חבר שלך".
מיובי שם את המפלצת על כתפו וירד בחזרה אל הכפר עם חברו החדש. הוא לא פחד עוד. כל אנשי הכפר הופתעו, והתקבצו סביב לראות את המפלצת. היא התעוררה בפיהוק, וגיהקה ענן קטן של עשן והחלה לגרגר.
ילדה אחת שאלה "מהו שמה?".
המפלצת כחכחה בגרונה וענתה לה בעצמה. היא עצרה מלגרגר, הביטה סביבה כדי לוודא שכולם מקשיבים ואמרה:
"יש לי הרבה שמות, אבל רוב האנשים קוראים לי, 'מה-שאלול-לקרות".
כולם חשבו שזה שם מאוד טיפשי למפלצת. אבל מיובי, שהיה על המסלול הנכון בדרך החוכמה, הבין, וצחק על עד כמה מטופש הוא היה.
