המטרות

המטרות
סיפור עם
נשמע ונרשם מפי יוסף המספר לפני שנים רבות

היו היה לפני שנים, מספר סיפורים מופלא, לכל קהל מצא משל, לכל בעיה היתה לו מעשיה.
הוא זכה להכרה ולהצלחה גדולה והגיע גם לשיבה טובה. יום אחד , בהיותו כבר בא בימים, כשיצא מביתו,
ניגש אליו מספר סיפורים צעיר ונרגש, ואמר לו: "הו מורי, האם תוכל לספר לי מהו סודך?
וכיצד אתה יודע לספר תמיד את הסיפור הנכון בזמן הנכון?"
"את סודי אתה רוצה לדעת?" ענה הזקן, "אם כך בוא ואספר לך סיפור,
אם תבין  אותו, סודי יהיה סודך",
פתח הזקן ואמר, היה היה פעם מלך, שאהב סיפורים , צחוק ושירה, אבל יותר מכל אהב את קשתו, הוא היה אלוף הקשתים, הטוב בקלעים בממלכם, יום אחד בחוזרו ממסע צייד, מוקף בפלמייתו, חצה כפר קטן, בכיכר השוק נגלה לפניו מחזה מופלא, על לוח גדול היו מצוירות עשר מטרות. בדיוק במרכז כל מטרה היה נעוץ חץ. המלך כמעט נפל מסוסו מרוב תדהמה וקינאה, לא יאמן, אמר בהתרגשות, התקרב ללוח ובדק בקפידה כל מטרה וחץ, אחר הרים ראשו וצעק: "מיהו הקלע המופלא הזה?"  מתוך הקהל יצא איש זקן ואמר בהבוכה: "סליחה, ירום הודו, אך זהו נכדי". "נכדך?" תמה המלך. "בן כמה הוא?", בן 12, היתה התשובה…
מטיב לקלוע ממני, מלמל המלך לעצמו, ובקול אמר: להביא מיד את הנער אלי. כעבור דקות מספר חזר האיש כשהוא אוחז את הילד בידיו כשהוא מבוהל, למראה הילד סר המתח מפני המלך ואמר: "איך הצלחת לדייק כל כך בקליעה?", "מלכי", אמר הילד, "כבר הרבה זמן אני משחק בחיצים ובקשתות", "קשתות זה לא משחק", קטע אותו המלך, "זו אומנות גדולה, ספר לי איך אתה מצליח כל כך", "מלכי", אמר הנער, "בירי חץ וקשת יש לי שיטה הפוכה מהמקובל, קודם אני יורה את החץ – ורק אחרי זה אני מסמן את המטרה".
"כך גם אני", אמר המספר הזקן לצעיר.