המלך והכד
לאחד המלכים בסין היה כד חרסינה. את הכד קיבל בירושה מאבות אבותיו. איש לא ידע בן כמה הכד ומה ערכו, רק ידעו שהוא יקר מאד למלך. ואכן, המלך הסיני מינה אדם מיוחד לנקות ולשמור על הכד היקר. יום יום היה עליו להסיר ממנו את האבק ואם נמצא עליו ולו גרגיר אבק אחד- האיש היה יוצא להורג, כי, חילל את כבוד הכד. רבים וטובים מתו בגלל הכד הזה. וכך, כל מי שמונה לשמור על הכד היה נפרד מאשתו וילדיו כי ידע שהוא לא ישוב לראות אותם. פעם אחת הופיע בארמון המלך איש זקן וביקש להיות שומר הכד. כולם התפלאו על האיש המוזר המבקש את מותו וניסו למנוע ממנו. אך הוא התעקש ולא ויתר…
הוא הוכנס לחדר בו היה הכד מונח על שולחן מיוחד עשוי זהב, ניגש לכד, לקח אותו בידו, הביט בו רגע ארוך ובאחת השליכו על הארץ והכד נשבר לרסיסים. קמה מהומה בארמון, האיש הובא בפני המלך. שאל המלך את האיש: מדוע עשית זאת? הרי עכשיו תמות. ידעתי שאמות, ענה האיש, ולכן באתי. חשבתי לי: אנשים רבים מתו וימותו בגלל הכד הזה, לפחות אוכל להציל את חיי אלה שעוד לא מתו מאחר ואני אדם זקן ובודד, הקרבתי את חיי.
הצטער המלך על מעשיו ושיחרר את האיש.
מאז, כך מספרים, מהלך המלך משוחרר יותר, ולעיתים ניתן לשמוע אותו שורק מנגינות פשוטות ועליזות במסדרונות הארמון.
