הדלועים המופלאים
מקור: אוקראינה
(סיפרה: חגית הלברשטם)
(ע"פ יוחנן דביר סדרה לזכרו של אסא דביר (1954-1975))
בכפר אחד חיו פעם שני אחים ממשפחה ענייה מאד. כשהגיע זמנם להתחתן מצא לו יורה, הבכור, אישה זקנה אך עשירה, ואילו מיכאילו הצעיר נשא לאישה יתומה ענייה אך יפה וטובת לב. האחים היו ידידים טובים לפני החתונות, אך יום אחד רבו ויורה אמר לאחיו מיכאילו שלא ידרוך יותר על סף ביתו. מאז נפרדו דרכיהם. למיכאילו לא האיר המזל פנים. הוא חי עם אשתו בעוני רב. היו לו רק שתי ידיו כדי לעבד בהן את חלקת שדהו אך כשהגיע האביב לא היו לו זרעים אפילו לערוגה אחת. הוא חשב על הסתיו המתקרב ולא ידע מה לעשות. בסוף אמר לאשתו: "אין ברירה, אלך ליורה ואבקש שיעזור." "לך בעלי" אמרה האישה "מי יודע, אולי הפעם הוא יהיה נדיב יותר". מיכאילו החליט והלך אל אחיו. הוא בא לביתו והחל לתנות את צרותיו אך יורה לא רצה לשמוע אותו כלל. "אמרתי לך כבר" קרא "לך מכאן ואל תכנס יותר אל ביתי." עצוב מאד חזר מיכאילו לביתו. "מה אמר לך יורה?" שאלה אשתו. "הוא גירש אותי מביתו ולא היה מוכן לתת לי אפילו גרעין אחד לזריעה. מה נעשה עכשיו? מה נזרע אישתי?" "אל תדאג" ניחמה אותו האישה. "מי יודע איך יסתדרו הדברים". עבר האביב ובא הקיץ. ביתו של מיכאילו היה קטן אך מתחת לגגו קיננו סנוניות רבות. יום אחד נשבה רוח חזקה והפילה את הקינים. כל גוזלי הסנוניות נהרגו, פרט לאחד שרק שבר את רגלו. מיכאילו, שראה את הגוזל נופל, לקח אותו, קשר מקל לרגלו וכאשר הבריאה הרגל הוציא את הציפור החוצה ושחרר אותה. עברו ימים אחדים והסנונית הקטנה חזרה ובמקורה גרעין של דלעת. היא עפה ישר אל הבקתה שלהם והפילה את הגרעין לאדמה. אשתו של מיכאילו היתה הראשונה שראתה זאת. "ראה מה הביאה לנו הסנונית, בעלי!" קראה. מיכאילו שמח מאד: "עכשיו אנחנו איכרים של ממש. נזרע את הגרעין ואלי משהו יצמח לנו ממנו". הם זרעו את גרעין הדלעת בשדה שלהם והוא נבט אחרי ימים אחדים. בצבצו עלים ואחריהם גבעול שהלך והתארך, ואז הופיעו עליו ניצנים שפרחו לשלושה פרחים צהובים וגדולים ואחריהם הפרי. בסתיו היו למיכאלו שלושה דלועים בשדהו, גדולים כפי שלא ראה מעולם. אמר מיכאילו לאשתו:"הביאי דלעת אחת הנה, אישתי. בשלי אותה ונאכל". האישה יצאה לשדה אך חזרה מייד. "הדלעת גדולה וכבדה כל כך שלא אוכל להרים אותה." על כן יצאו שניהם ובמאמץ רב סחבו את הדלעת למטבח. מיכאילו לקח גרזן וביקע בו את הדלעת והנה נמצאו בה מאכלים שונים ומשקאות שיכלו להספיק לו ולאשתו לשנים רבות. הם הביאו את הדלעת השניה אך עוד לפני שהספיק מיכאילו לחתוך אותה היא התפוצצה ובה מצאו בגדים נהדרים, רבים כל כך שניתן היה להלביש בהם את כל אנשי הכפר. מיכאילו ואשתו רצו מאד לראות מה ימצאו בדלעת השלישית, לכן הכניסו גם אותה הביתה וכשמיכאלו הכה בה בגרזנו נשפכו ממנה מטבעות כסף וזהב רבות מספור. האח העני לא היה כבר עני ולא נזקק עוד לחסדיו של אחיו העשיר. מובן שיורה קנא במיכאילו מאד ורצה לגעת מאין בא כל עושרו. לכן אמר לאשתו " לכי אל מיכאילו ושאלי איפה השיג את כל העושר הזה". הלכה האישה אך מיכאילו לא היה בביתו כשהגיעה אליו. לכן פנתה אל אישתו וזו סיפרה לה כל אשר רצתה לדעת ולא הסתירה דבר. היא סיפרה איך הרוח הפילה את קיני הסנוניות, איך טיפל בעלה בגוזל ששרד ואיך זה הביא להם את הגרעין ממנו צמחו שלושת הדלועים. אישתו של יורה חזרה אל בעלה וסיפרה לו הכל. בקיץ שוב הופיעו הסנוניות. הן בנו את קיניהן גם תחת גגו של יורה, הטילו בהם ביצים מהם בקעו גוזלים שציוצם מילא את הבית. יורה חיכה לרוח שתפיל את הקינים אך זו לא באה. לבסוף איבד את סבלנותו, לקח מוט ארוך והכה בקינים עד שנפלו כולם ארצה. כל הגוזלים נהרגו פרט לאחד שרק שבר את רגלו. יורה לקח אותו וטיפל בו וכשהרגל הבריאה שילח אותו לחופשי. עבר זמן והסנונית הביאה ליורה גרעין. יורה שמח מאד ורץ מהר אל אל גינתו. הוא ואשתו זרעו את הגרעין והמתינו בחוסר סבלנות שגם להם יאיר המזל, כפי שהאיר למיכאלו. הזרע הוציא נבטים וגבעול, עלים, פרחים ולבסוף דלעת בודדת אחת. יורה שמר עליה יום ולילה בגינתו פן יגנוב מישהו את הפרי. כשהבשילה הדלעת הביאו אותה יורה ואשתו הביתה. אך כשיורה הכה בה בגרזן פרצה מהדלעת אש שהציתה את הבית ושרפה אותו כליל, וכך גם את מחסני התבואה וכל יתר הרכוש שהיה ליורה ולאשתו. האח העשיר לא היה עשיר יותר אך הוא לא העז לבקש עזרה מאחיו. הוא שם שק על כתפו ויצא לעולם לקבץ נדבות.
