האיש שלא היה לו סיפור
מעשיה אירית/סקוטית
היה פעם איש ולאיש הזה קראו בשם רורי או'דונוהיו (Rory O'Donoghue). אישתו ידעה לסרוג גרביים והתפקיד של רורי היה ללכת מעיר לעיר ולמכור את הגרביים הללו. ביום מסויים עמד להתקיים יריד בעיר מקרום (Macroom) ורורי עזב את הבית ערב קודם עם שק מלא גרביים למכור ביריד. הלילה נפל על הדרך לפני שהספיק רורי להגיע לעיר. הוא ראה אור מאיר בתוך בית בשולי הדרך והוא נכנס לשם. כל מי שמצא שם היה איש זקן מאוד מאוד. "ברוך הבא לך רורי או'דונוהיו", אמר הזקן. רורי ביקש מקום לישון למשך הלילה וסיפר לזקן שהוא בדרכו ליריד במקרום. הזקן אמר שרורי יוכל להישאר בלי בעיה וברוך הבא. כיסא שהיה מונח בשולי המטבח זז עד שעמד לפני האח והזקן אמר לרורי לשבת עליו. "עכשיו", אמר הזקן, "רורי או'דונוהיו ואני נשמח לקבל את ארוחת הערב שלנו". מזלג וסכין זנקו מתוך ארון המטבח וחתכו פיסת בשר שהייתה תלויה מקורת הגג. סיר קפץ מתוך ארון המטבח והבשר נשכב בתוכו. המלקחיים שהיו מונחים ליד האח התרוממו לאט לאט, משכו כמה פחמים והדליקו אש. המתלה השתלשל ולכד את הסיר בוו. אז תלה את הסיר מעל האש. דלי מים התרומם והמים נמזגו מתוכו על הבשר. המכסה כיסה את הסיר, המסננת אספה תפוחי אדמה, הטילה אותם אל תוך המים שבדלי ושטפה אותם. תפוחי האדמה יצאו מתוך הדלי והתיישבו להם במעגל בתוך סיר אחר. הסכין והמזלג התרוממו שוב, הרימו את מכסה הסיר הראשון ומתוך ארון המטבח יצאה צלחת רחבה. הבשר הונח על הצלחת, המתלה הוריד את הסיר הראשון מהאש ותלה במקומו את הסיר השני וכשהיו תפוחי האדמה מבושלים הרים את הסיר וסינן מתוכו את המים אל תוך המסננת.
מפה נפרשה מעצמה על השולחן, עליה התיישבו תפוחי האדמה, צלחת בשר, שתי צלחות ריקות, שני סכינים ושתי מזלגות. הסכין והמזלג חתכו את נתח הבשר לשני חלקים והניחו נתח אחד בכל צלחת. "תתעורר רורי או'דונוהיו", אמר הזקן, "בוא נתחיל לאכול!".
כשגמרו לאכול את ארוחת הערב התרוממה מפת השולחן ופינתה הכל משם אל תוך דלי. רורי והזקן קמו מאצל השולחן וישבו משני צידי האח. שתי נעלי בית הופיעו לפני רורי ושתיים לפני הזקן. "חלוץ את נעליך רורי, ונעל את נעלי הבית במקומן", אמר הזקן. "האם אתה יודע כיצד אני מבלה את לילותי כאן? שליש מכל לילה אני מבלה באכילה ושתיה, שליש בסיפור סיפורים ובשירה ושליש בשינה. שיר לי שיר עכשיו רורי". "מעולם בחיי לא שרתי שיר", ענה רורי. "אז אם כך, ספר לי סיפור". "מעולם לא סיפרתי איזשהו סיפור", אמר רורי. "ובכן, אם לא תשיר שיר או תספר סיפור תצטרך לעזוב דרך הדלת", אמר האיש הזקן. "אני לא יכול לעשות אף אחד מן השניים", אמר רורי. "החוצה", ורורי קם ואחז בשק הגרביים שלו.
ברגע שיצא מתוך הבית הכתה אותו הדלת על גבו. הוא הלך לאורך הדרך ותוך זמן קצר ראה נוגה של אש בצד הדרך. ליד האש ישב איש שצלה חתיכת בשר על שיפוד. "ברוך הבא, רורי או'דונוהיו", אמר האיש "האם תהייה מוכן רורי להחזיק את השיפוד ולסובב את הבשר מעל האש? אבל שלא תיתן לשום חלק שלו להחרך". ברגע שאחז רורי בשיפוד עזב האיש את המקום. נתח הבשר דיבר אליו פתאום "אל תניח לשערות השפם שלי להישרף," הוא צעק. רורי השליך את השיפוד והבשר ממנו והלאה, חטף את שק הגרביים וברח משם. השיפוד ונתח הבשר רדפו אחריו, מכים את רורי על הגב חזק ככל שיכלו.
פתאום ראה רורי בית בשולי הדרך. הוא פתח את הדלת ורץ פנימה. זה היה אותו הבית בו ביקר קודם והזקן שכב במיטתו. "ברוך הבא רורי או'דונוהיו", אמר הזקן "בוא ושן אתי במיטה…", "או, אני לא יכול", אמר רורי, "אני מכוסה בדם!", "מה קרה לך מאז שעזבת את המקום הזה?", שאל הזקן. "אוי, איזו השפלה ספגתי מחתיכת בשר שצלה איזה איש בשולי הדרך", אמר רורי. "הוא ביקש ממני לסובב את הבשר עבורו לזמן מה ולא לקח הרבה זמן עד שהבשר התחיל לצרוח עלי שלא אשרוף את השפם שלו. זרקתי אותו אבל הוא רדף אחרי והיכה אותי שוב ושוב על הגב. אני כולי חבול ופצוע".
"אה, רורי", אמר הזקן. "אם היית מספר לי כזה סיפור כשביקשתי ממך לא היית מתרוצץ בחוץ עד עכשיו. בוא שכב כאן במיטה ולך לישון למשך שאר הלילה". רורי נכנס למיטה ונרדם. כשהוא קם בבוקר הוא מצא עצמו בשולי הדרך, כששק הגרביים מתחת לראשו ובלי שום זכר לבית או בקתה באיזשהו מקום סביבו.
