אבן גדולה – אבנים קטנות

אבן גדולה – אבנים קטנות
מעשיה מפי יהודי סוריה

היה הייה יהודי צדיק שהיה אהוב ומכובד על כל הבריות. אנשים ונשים היו באים אליו לבקש את ברכתו ולהתוודות לפיו על חטאיהם. באחד הימים, באו אליו שתי נשים וברכוהו לשלום. כששאל אותן לשם מה באו אליו, ענתה האחת: "באתי להתוודות על חטא כבד שחטאתי. אמנם, כבר ביקשתי סליחת האדם שהסבתי לו רעה, ובכל זאת אין מצפוני נותן לי מנוחה, כי אינני יודעת אם האלוהים סלח לי, כי חמור מאוד החטא שעשיתי. בקשתי היא כי גם האלוהים יסלח לי". והצדיק – שומע ומחריש. אחר, פנה אל האישה השנייה וישאלה: "ומה לך?" ותענה האישה ותאמר: "אני רק ליוויתי את חברתי זו שבאה להתוודות לפניך זה עתה". "ומה רצונך בכל זאת?" – שאל הצדיק. "אשמח לקבל את ברכתך" – ענתה האישה. "יפה מאוד", ענה הצדיק. "ברכתי נתונה לך. אך, חשבי היטב, שמא גם לך יש על מה להתוודות". ותאמר לו האישה המלווה: "אין כל דבר המכביד על מצפוני, ברוך השם. ואם חטאתי – הרי אלו חטאים קטנים, עברות קלות וחסרות ערך, ואין טעם לגזול מזמנך ולספר אותן. אלו עברות של מה בכך". אז אמר הצדיק לאישה הראשונה: "ראיתי כי נכנע לבבך, ולכן זאת עשי, בתי. צאי אל מעבר לגדר ביתי, חפשי והביאי לי אבן גדולה וכבדה ככל אשר תוכלי לשאת, כי גדול החטא שחטאת". ואל האישה השנייה פנה ואמר: "גם את צאי. וצברי אבנים קטנות, כי עברותיך קטנות היו". יצאו שתי הנשים ועשו כמצוותו. האחת הביאה אבן גדולה וכבדה והשנייה הביאה שק ובו צרורות אבן קטנים. העביר הישיש עיניו הזקנות על פני האבן והצרורות ויאמר להן: "היטבתן לעשות. ועתה, הואלנה והחזרנה את האבן ואת צרורות האבנים ממש למקום שממנו לקחתן אותם. אחר כך שובנה אלי ואגיד לכן את דברי". יצאו השתיים מלפני הצדיק לעשות כדבריו. הראשונה, מצאה על נקלה את המקום שממנו לקחה את האבן הגדולה, ותניח את האבן במקומה. והשנייה, טרחה להחזיר את צרורות האבנים למקום שממנו אספה אותן, אך לא יכלה, כי לא ידעה לקבוע את מקומן. חזרה האשה השנייה אל הישיש עם משא האבנים הקטנות והאישה הראשונה חזרה אליו בידיים ריקות. ויאמר הזקן: "עתה אגיד לכן את דברי. את, הראשונה, הנחת את האבן הגדולה במקומה כי זכרת מנין לקחת אותה. את זכרת את חטאך, עינית את נפשך, ומצפונך לא נתן לך מנוח כי רצית לשוב בתשובה. לאחר שהתוודות על חטאך – אלוהים סלח לך. ואלו את, בעלת האבנים הקטנות, חטאת לכאורה חטאים קטנים, קלים ושונים. הם לא הכבידו על ליבך ולא הכאיבו לך. לא התחרטת עליהם ומצפונך אינו מייסר אותך. את גם אינך זוכרת למי חטאת ונראה לך שאלו היו רק עברות קלות. כן גם במעשייך היום – לא יכולת למצוא את מקום האבנים הקטנות. ואיך יסלח לך האלוהים? עליך לדעת למי חטאת, להתחרט ולבקש את סליחתו ורק אחר כך יסלח לך גם האלוהים".