אבודים במצעד התלבושות
עיבוד על פי או. הנרי
עיבדה וסיפרה: סלעית לוי-בקיש
ניו יורק של קצת לפני 1900.
מר צ'נדלר עסק בגיהוץ חליפת הערב שלו בחדר השינה שבביתו הדל. מגהץ אחד מתחמם על כירת הגז והשני מונף הלוך וחזור בהתלהבות על מנת להשיג את הכפל המושלם במכנסיו.
הופעתו הבאה לעינינו, כשהוא לבוש בקפדנות ללא רבב שלו ובטוח בעצמו, יפה תואר ממש, כנער מועדונים היוצא לבילוי ערב.
שכרו של צ'נדלר הסתכם ב18 דולר לשבוע, הוא הועסק כעובד שכיר במשרדו של אדריכל. בן עשרים היה והאדריכלות נחשבה בעיניו כאומנות אמיתית.
מידי שבוע היה מפריש ממשכורתו דולר אחד. כתום 10 שבועות היה חוסך סכום של 10 דולרים שהיה מאפשר לו להתלבש בפאר ובהידור כיאה למיליונרים. מוביל עצמו למסעדת יוקרה וסועד ליבו בסעודה ראויה לשמה.
כל ערב מופלא מעין זה נתלש מתוך 70 ערבים אפורים אחרים.
ובאותו הערב, כשהוא בדרכו, נעצר לשאול עצמו באיזה מסעדה נוצצת ומפוארת לאכול, והנה מעבר לפינה ראה נערה, הנערה החליקה ונפלה בגלל השלג.
צ'נדלר כמובן סייע לה לקום על רגליה מתוך אדיבות וחרדה לשלומה. נדמה כי נקעתי את רגלי אמרה הנערה.
הגדולים כאבייך שאל צ'נדלר? כן, השיבה הנערה.
צ'נדלר התבונן בנערה וגילה שהיא מרתקת את התעניינותו.
לבושה הצנוע והפשוט העיד על עוניה., אך עיניה חייכניות וטובות. התנהגותה ודיבורה העידו שנערה טובה היא למרות לבושה.
רעיון נצנץ במוחו – הוא יזמין אותה לסעוד איתו.
באם ידע לבזבז את עשרת הדולרים שלו במידה יוכלו שניהם לסעוד את ליבם כהלכה.
אני סבור שרגלך זקוקה למנוחה, הייתי בדרכי לסעודת ערב גלמודה, הצטרפי אלי ונתבל את הארוחה בשיחה מלבבת. בעיניים נוצצות הביטה בו וחייכה, אבל אנחנו לא מכירים, זה איננו נהוג כך נכון? אין בזה שום פגם אמר צ'נדלר בגילוי לב.
אבל אמרה הנערה איך אלך איתך בשמלה עלובה הזו?
הניחי לזה אמר, אני בטוח שתראי מקסימה יותר מכל הנשים הלבושות בשמלות מפוארות ומהודרות.
סבורתני שאקבל את הזמנתך, ואתה רשאי לקרוא לי מיס מריאן.
המסעדה לא הייתה נוצצת ויומרנית, אבל השולחנות היו תפוסים ע"י סועדים עשירים, ותזמורת משובחת הנעימה במנגינותיה.
מיס מריאן הייתה יפהפיה על אף שמלתה וכובעה הזולים. והוא, הוא שיחק את תפקיד הבטלן העשיר, הוא היה לבוש כראוי לתפקיד, וככזה הוא פיטפט באוזניה על משחקי גולף, רכיבה מסעות בעולם וספינה מפוארת.
נראה היה שהנערה התרשמה, אך היא אמרה אורח החיים שעליו אתה מדבר נראה לי חסר חשיבות ובלתי מועיל. האם אין איזו עבודה כלשהי שעשויה לעניין אותך?
הארוחה נסתיימה, אני מודה לך על הערב הנעים אמרה.
הם לחצו ידיים ונפרדו. כל אחד פנה לדרכו.
הוא שב אל ביתו הדל לחדרו הצונן, הכניס את בגדיו המפוארים לארון, למנוחה של 69 יום. זו הייתה נערה מהממת, חבל שלא גיליתי לה את האמת על עצמי, אבל איך יכולתי, הייתי צריך לגלם את התפקיד ההולם את תלבושתי.
היא פנתה לדרכה – רגלה כבר לא כאבה.
מיס מריאן מיהרה אל ביתה, בית נאה בשדרה מפוארת. היא נכנסה בחיפזון ועלתה לחדרה, שם חיכתה לה אחותה בשמלה יפה ומהודרת.
הו נערה סוררת שכמותך! קראה אליה אחותה. כבר שעתיים מאז ברחת בשמלת בלואים זו וכולם דואגים.
המשרתת נשלחה להודיע לאימם שמריאן חזרה.
שתי הנערות ישבו על מושב החלון, יום יבוא ויהיה עלינו להינשא , אמרה מריאן. השמיעי דברך מטושטשת קטנה אמרה אחותה.
אני פגשתי גבר בעל עיניים כחולות שופעות טוב, עדין, המגלה יחס לנערות עניות. צעיר יפה תואר וטוב לב.
אבל לא אוכל לאהוב אותו רק אם תהייה לו שאיפה, משאת נפש, עבודה כלשהי.
כמה חבל שהגברים עימם אנו נפגשות הם בטלנים עשירים – גבר כזה לעולם לא אוכל לאהוב גם יגלה יחס טוב לנערות עניות הנופלות ברחוב.
